הבטחת “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” שניתנה לאברהם אבינו ע”ה בברית בין הבתרים, מקפלת בתוכה מובנים שונים של רכוש שבהם זכו ישראל בצאתם ממצרים. המובן הפשוט של הבטחה זו – ביזת מצרים וביזת הים, שמהם התעשרו בממון. יחד עם הרכוש החומרי זכו יוצאי מצרים לשני קניינים רוחניים המהווים רכוש גדול ועצום. האחד הוא הניסים, שלא לשעתם בלבד נעשו אלא היוו יסוד לאמונת ישראל לדורות. על זה נאמר בתחילת פרשת בא: “ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי וידעתם כי אני ה'”.
אבות ובנים, סבים ונכדיהם, ישיחו לדורי דורות עולם בניסי יציאת מצרים. כך תעבור מורשת האמונה מדור לדור, וכלל ישראל לדורותיו יגיע על ידי כך ל”וידעתם כי אני ה'”.
הקניין השני הוא קבלת עבדות המתחייבת מכוח היציאה לחירות, שנאמר: “אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים”.
ומבאר הרמב”ן: שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, ואמר להם זה, שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה לאלוקים שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים.
היסוד של קבלת עבדותו יתברך, כתוב בדברה הראשונה מעשרת הדיברות. הקדוש ברוך הוא הוציאנו מעולו של מלך רשע, מעבדות חומר ולבנים כדי להכניסנו בעול מלכות שמים. עצם השחרור מבית עבדים, מחייב קבלת עול עבדות והשתעבדות למלך המיטיב שגאלנו.
למדנו כאן שקבלת עול מלכות שמים, היא היא העבדות. זוהי גם משמעות “וכולם מקבלים עליהם עול” – אני מקבל על עצמי את כל התורה כעול. ולא משום שכך נוח לי או טוב לי, אני עושה זאת כעבד, שאינו שואל את רבו מדוע הוא מטיל עליו עבודות אלו ואלו. באותה מידה אנו מודדים גם את מהות היותנו עבדי ה’ – מוכנים ורוצים לקיים את כל מה שהקדוש ברוך הוא מצווה אותנו.
אומות העולם סירבו לקבל את התורה הואיל וחלק ממנה לא התאים לאופיים ולתרבות חייהם. לעומתם, בני ישראל , התעלו ולא שאלו, ואמרו נעשה ונשמע”. תחילה נקיים, ורק אחר כך “נשמע”, דהיינו, כי היא טומנת בחובה קבלת עול מצוות. נמצא, אפוא, שהתוצאה המתחייבת מיציאת מצרים היא- היותנו לעבדי ה’. וכך אומר אבן עזרא על הפסוק “אנוכי ה’ אלוקיך, אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים” – “אתה חייב, בעבור שהוציאתך מבית עבדים, להיות לי עבד שתעבדני”.
עבדים היינו לפרעה, והוא עשה לנו את הטובה הגדולה, על כן אנו חייבים לשמור כל מה שיצוונו, אפילו אם לא היינו יודעים את טעם מצוותיו. כאן אנו למדים שכל התורה היא עולו של הקדוש ברוך הוא.
ככל שנשריש בנו את עובדת היותנו עבדיו יתברך, כך נשכיל להתגבר בניסיונות וללכת בדרך הישרה, כיאה לנושא התואר הנכבד – עבד ה’.
