לקראת שבת לכו ונלכה
“ויברך אלוקים את השביעי ויקדש אותו”
“כמה נואלו אותם אותם קטני אמונה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת ממנה”.
אמר מרן בעל ה”חפץ חיים ” זצ”ל והסביר : הרי כל ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם הראשון “בזעת אפך תאכל לחם”.רק השבת לבד יצאה מכלל הקללה והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בירך את היום הזה וקידשו.
האנשים שמוח בקודקם ממהרים להיכנס אל השבת על מנת לזכות בברכתה,ומאחרים לצאת כדי שלא יכנסו מהרה תחת קללת ששת ימי המעשה .אשרי מי שזוכה להבין זאת ומשתדל להגדיל כמה שיותר את הזמן של ברכת ה’ הבאה ממילא לשומרי שבת מסיים החפץ חיים את דבריו.הג”ר זלמן סורוצקין זצ”ל כעד ראיה: בעיר ז’טיל היה בחור בן טובים שקנה מונית והתפרנס מהסעת נוסעים עד שחילל שבת בפרהסיה. כל המחאות לא הועילו.הרב קרא לו .נזף בו והתריע בו- ולשוא,הצעיר בשלו. הבטיח להיטיב דרכיו ולא קיים.אביו יהודי מוכה חולי ומדוכא בייסורים , היה עסוק בחוליו והעלים עין ממעשיו.
יום אחד שהה הגר”ז הוילנה בכינוס של רבני ליטא בענייני חינוך , שנערך בראשותו של ה”חפץ חיים” וה”אחיעזר” .כשעמדו לנסוע לעירם, התברר להגר”ז שה”חפץ חיים” נוסע באותו קרון , בדרכו חזרה לראדין.הגר”ז הביט בעד חלון הקרון,והבחין באבי נהג המונית, חבוש ומדדה על מקלו, ומתקדם לעבר הקרון… הרב פנה אליו ושאלו לשלומו: האם כבר החלים כבר, האם הירשוהו הרופאים לשוב לביתו? לא, ענה האיש, הוא טרם החלים ,ואינו שב לביתו הוא חפץ לנסוע לראדין , אל ה”חפץ חיים”. חלום חלם בלילה , ובחלומו עומדת לפניו סבתו שנפטרה ,עומדת וקוראת “רב לך לבלות בבתי חולים, לשוא תחפש תרופה למכתך אצל הרופאים.קום סע אל ה”חפץ חיים” , התברך מפיו ותרפא ממחלתך”- והנה הוא כאן, מוכן לנסוע לראדין…הרב השתומם לשמע החלום, ובישר לבעליו שאין עוד צורך לנסוע לראדין -ה”חפץ חיים” נמצא כאן לפניו ,בקרון ממול.החולה התרגש מאוד הוא ראה בכך אות משמים המאמת את חלומו .הוא דידה אל הקרון – ומצא את ה”חפץ חיים” עומד בתפילתו וכל הקהל עוקב בנשימה עצורה אחר המשפטים היוצאים מפיו.עוד הוא עומד ומאזין לתפילה ניצנץ במוחו של הרב רעיון. הוא קרא לרבי הלל גינזבורג , בעל נכדתו של ה”חפץ חיים” וסיפר לו על פירצת המונית מחללת השבת.הוא ביקש ממנו לספר על כך ל”חפץ חיים” בטרם יגש אליו החולה , וה”חפץ חיים ” יוכל לדרוש ממנו לתבוע מבנו לשנות את דרכו.
רבי הלל הסכים. שב אל הקרון ועיניו חשכו .ה”חפץ חיים” סיים כבר את תפילתו ,והחולה כבר עומד לצעדו ומבקש את ברכתו.בלית ברירה עמדו והקשיבו לסיפורו. ה”חפץ חיים” שמע והזדעזע :”מי יתן לך ברכה –ישראל מאיר ! וברכתו, כסבור אתה , תועיל ? חלילה! יודע אתה ביד מי הברכות , למי הן מסורות – לשבת קודש. השבת התברכה מה’ , והיא מקור הברכה, ומדוע תבקש ממני ברכה?”
לרגע שתק ה”חפץ חיים ” , והוסיף : ” מדוע לא, אם תשמור שבת כהלכתה ותקבל את ברכתה, יאציל לך גם ישראל מאיר ברכה. אבל אם אינך חפץ לשמור שבת , האם אתה סבור שדי לך בברכתו של ישראל מאיר-זה לא ייתכן, בלתי אפשרי, אין זה בכוחי”….
לאחר הפסקה נוספת , אמר :” שמא תאמר , שאתה שומר את השבת , וראוי אתה לברכה – ראה מה נאמר בתורה: ‘לא תעשה כל מלאכה אתה, ובנך, ובתך’ … אזהרה זו לא מצינו דוגמתה בשום מצוה בתורה. בשבת אחראי האב בעד בניו. ואם אתה משמר את השבת, אבל בנך – נוסע בשבת…
לא תוכל לקבל את ברכת השבת, וגם ישראל מאיר לא יוכל להעניק לך ברכתו…”
ה”חפץ חיים” סיים את דבריו , והאב התייפח בבכי והבטיח כי בנו לא יסע עוד בשבת, ואז נאות ה”חפץ חיים” לברכו!
וכשתשמרו את השבת תדעו- שבשבת אפשר להגיע לקרבה, לדבקות ולאהבת ה’ -שבשום זמן אחר לא ניתן להגיע אליהן.
‘וברכתו מכל ימים וקדשתו מכל זמנים'(רבי שמשון פינקוס זצ”ל).
טעמו וראו כי טוב ה’.