פרשת השבוע בא – העם הכי רכושני בעולם

רכושנות, נחשבת לביטוי גנאי. אפילו ליד ילדות צעירות שמשחקות, אני שומעת לפעמים את הביטוי “תביאי לי, מה את כזאת רכושנית … ??” ולמרות שאנחנו מגנים את הרכושניות, כולנו עסוקים בה.

בתדירות כזו או אחרת, נמצא את עצמנו יוצאים למסע של “רכישות” וממלאים את מחסורינו בחפצים מחפצים שונים, אביזרי נוחות, כלים, בגדים או רהיטים.

רכושנות, נחשבת לביטוי גנאי. אפילו ליד ילדות צעירות שמשחקות, אני שומעת לפעמים את הביטוי “תביאי לי, מה את כזאת רכושנית … ??” ולמרות שאנחנו מגנים את הרכושניות, כולנו עסוקים בה. בתדירות כזו או אחרת, נמצא את עצמנו יוצאים למסע של “רכישות” וממלאים את מחסורינו בחפצים מחפצים שונים, אביזרי נוחות, כלים, בגדים או רהיטים.

רק רגע. האם הרכושנות שלנו נשארת רק ברובד של החפצים ? בעידן שלנו, זה לגמרי לא ככה. באותה תאוות רכווש, אנחנו נשתמש, כדי לרכוש מנויים לאתרים באינטרנט, חברויות-כבוד בתוכניות שונות, חברויות וירטואליות ברשתות חברתיות, לרכוש את אהדת התקשורת ואת אהדת הקהל. הביטויים “לרכוש אהדה” ו”לרכוש חברים” שגורים בשפתנו… איך שלא נסתכל על זה, יחסי הגומלין שלנו עם העולם כרוכים בסוגים שונים ומשונים, מגוונים ומרתקים, של “רכישות”.

ומדוע אנחנו עסוקים ברכישות כל הזמן ? נראה שהתשובה פשוטה ושקופה. אנחנו מחפשים סיפוק וחותרים ללא הפסק למילוי מאויינו. ועם זאת, ראו זה פלא, לפני שהאדם היהודי מספיק לאכול ארוחת בוקר ולצאת לרחוב, הוא פותח סידור ומוצא מולו, בפעם האינסוף, שחור על-גבי לבן, את המילים “ברוך שעשה לי כל צרכי”. האם המשפט הזה חודר לתודעתנו? מכה בנו בברק של סיפוק? ממש לא. לא ממש. אנחנו אוכלים את ארוחת הבוקר, ויוצאים לעולמנו החברתי או הוירטואלי, לבוקר חדש של, נחשו מה, רכישות.
כל תשוקה, וכל כח, הפועלים בנו בעוצמה בחיי הגוף, יש להם מקבילה נסתרת, בחיי הנשמה.
ובהיותנו יהודים, התשוקות והכוחות המפעמים בקרבנו, הם עזים במיוחד. תאוות הרכישה קבועה בנפשנו, זוהי עובדה. אז בואו נחפש, מה מנסה להגיד לנו בעניין זה, דווקא הנשמה.

בפרשת השבוע, מוזכרת מכת חושך , המכה התשיעית מתוך עשרת המכות שניחתו על המצרים. המדרש מסביר שבזמן האפילה הסמיכה שלקו בה המצרים, היה ליהודים אור… והם יכלו לרוקן את בתי המצרים, תחת ידם סבלו והתענו במשך שנים, מכלי הכסף והזהב שהיו בהם.
על כך, מעמיק המדרש, לבאר ולדרוש, שהרכוש הגשמי שהוצא ממצרים, לא היה אלא ביטוי לרכוש רוחני, שנגאל מאדמתה. ניצוצות קודש עליונים מאד, משעת בריאת העולם ממש, שבני ישראל בעבודת האמונה והתשובה שלהם, זכו לגאול ולהחזיר למקורם האלוקי.

מצרים של אז, היא גשמיות העולם של היום. עולמנו אינו אלא בית-אסורים מהודר, לניצוצות-בריאה קדושים, שניתן לזככם ע”י עיסוק נכון ומעודן בענייני הגוף, המזון, התודעה והממון.

וכדי שנוכל לברור את המסר, מתוך הפרשה, ולקחת את הכח להמשיך ולחתור ליציאה מכל המיצרים וה”מצריים” שבחיינו, נכתבו באהבה המילים הבאות :

רכושנות של יהודי
יהודי קם בבוקר
ופותח סידור
ומה שם כתוב
מנוקד והדור
“ברוך שעשה לי כל צרכי”

ומיד הוא נפנה
לבדוק מה חסר
המחסור בתוכו
לא מפסיק לנסר
” אני אמצא, אבחר, ארכוש, אקח,
ומיד גם אשתף ואספר על-כך…”