שואלים אותי, האם גדלתי בעולמם של תורה ומצוות. התשובה היא לא. זכיתי להורים אוהבים ומסורים, אנשי אמת יקרים מאוד, אך לא האיר בביתי האור של נרות השבת. הרבה סוגים של חום, נותנים הורים לילדיהם – חום של חיבוק…

חום של ארוחה מזינה, חום של דאגה, שלפעמים גולש מעבר למידה … והרבה חום של עידוד, להצליח ולהיות מאושרים. אבל מה תפקידו של החום היהודי, ומדוע הוא מזין את הרמות העמוקות ביותר של הנפש ?

נולדנו לעולם, עם שתי נפשות. אחת מעוניינת לחוות את החומר, האוכל, הכסף, הגוף, הנכסים, החפצים והכבוד. אבל הנפש השניה, איננה מעוניינת, אלא בחווית האלוקות, המקור ממנו באה. מה טבעי יותר מלרצות להתדבק שוב במקור? להכיר את מי שיצר את פלא העולם, שבתוכו אנחנו חיים. בבתים יהודיים, שעדיין לא הוארו באורם של מצוות ותורה וגם בחלק מן הבתים שומרי מצוות, אך שתורת-הנפש איננה נושא עיקרי לשיחה בהם, הילדים אינם מודעים לקיומן של שתי נפשות בתוכם.

כל חוייה של מחסור נפשי, תגרום להם לחפש את המילוי ואת התשובה, בעולמות החומר. עוד צעצוע, עוד גאדג’ט, עוד כסף לבילוי, עוד רכישה מעניקת כבוד, בגדים, מותגים וכן הלאה.
ילדים שהוריהם אינם משתפים אותם בהתמודדות הקיימת בין היצרים, הרע והטוב, או במאבק בין השאיפות לגשמיות מול אלוקות, לא יידעו על הבאר הענקית, הרחבה והעמוקה, הניצבת לפתח דלתם. הם לא יידעו שמשירת ניגונים, נתינת צדקה בצנעה, אמירת פסוקי תורה בלהט, התארגנות משותפת לזיכוי הרבים בשמחה של מצווה, הם יכולים להתמלא ויהיה להם חם וטוב
ומכיוון שאנחנו לא באמת מהות גשמית המתנסה בחויות רוחניות, אלא בריאה רוחנית המתנסה בחוית החומר, ומכיוון שהצורך ברוחניות ובמיוחד אצל יהודים הוא ענקי, ילכו אותם בני-נוער לחפש חמימות ברוחניות זרה. בספרים של תרבויות זרות, בכינוסים שמשננים מנטרות שאינן מדייקות לשפת הקודש, בהתערבבויות “רוחניות” שאינן בקו הצניעות, אותו מתווה תורתנו החכמה.

באחד הרעיונות לפרשת “וארא” אותה אנחנו קוראים השבוע, מציע הרבי מליובאוויטש דגש, שאם נפעל אותו בתוכנו, יכול להציף אותנו בחום שאינו תלוי בשום מקור חיצוני, זהו התנור היהודי, אשר קיים בכל אחד מאיתנו.

תפקיד האשה, בהיותה הכח המזין בבית, להזין אותו גם בחום. בחום לדיבורים של זכות, בחום לעשייה מתוך מסירות, בחום למחשבה טובה שיש עימה פעולה טוב ולסחוף את הילדים אליה.

כדי שהרעיון יאחז בנפשותינו, וניקח מפרשת השבוע, את הכח, לזהות בתוכנו קרירות ולהלהיטה
בזריזות ובשמחה, באמצעות הכוונות הנכונות, “ארזתי” את רעיון הפיכת המים לדם, בשיר שלפניכם. תהנו, תגיבו באתר, ואנא העבירו לכל מי שתרצו לחמם לו את השבוע בצורה אמיתית וחסכונית הנה הקישור לשיר

אורית לבב
משוררת החיים והאמונה