אנחנו לא נגיע לשלמות ולהבשלה בחיים כזוג, אם שני הילדים הקטנים שאנחנו, כל אחד בתוך עצמו, אינם איתנו לאורך כל הדרך.
והכוונה היא לא להישאר ילדותיים, קטנוניים ואימפולסיביים אלא .. לנוע עם המקום הילדי. המקום מלא-החיות, המשתוקק כל הזמן, היוצר והמביע, שבכל אחד מאיתנו.
“וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ..
כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ” בראשית ל”ז , ה’
הפסוק שלפנינו, הוא חלק מהתוכן השזור בפרשיות התורה על שלמות חיי המשפחה,
ועוסק בערך של אחווה ועריבות הדדית בין אחים.
במקביל לכך, נוכל לתת מבט פנימי על הפסוק ולעשות “קפיצה” לעולם הנפש של הפרט,
של היחיד.
דוגמא מצוינת למבט חיצוני מול מבט פנימי, היא פרשת “יקהל” בחומש שמות.
פרשת יקהל מציעה, בנוסף לרובד הקונקרטי של הקהלת העם בירושלים, גם את הרובד
הפנימי של הקהלת, איזון ותיאום, כוחות הנפש שלנו, כל אחד מאיתנו, בתוך עצמו.
בדומה לכך מסתתרת, גם בפסוק זה שבפרשתנו, אמירה לגבי היחיד:
“לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטון איננו עימנו”
אין לנו באמת יכולת לפגוש בתוכנו את “האיש”, או את האישה, כלומר את הבוגר שבתוכנו,
אם “אחינו הקטון” הילד שבתוכנו, נעזב אי-שם בדרך.. ואינו נמצא איתנו.
כך מסתבר, גם בזוגיות.
אנחנו לא נגיע לשלמות ולהבשלה בחיים כאיש ואשה – כזוג, אם שני הילדים הקטנים שאנחנו,
כל אחד בתוך עצמו, אינם איתנו לאורך כל הדרך.
והכוונה היא לא להישאר ילדותיים, קטנוניים ואימפולסיביים אלא ..
לנוע עם המקום הילדי. המקום מלא-החיות, המשתוקק כל הזמן, היוצר והמביע, שבכל אחד מאיתנו.
המקום הילדי חייב להתקיים בשני הרבדים.
ברובד האישי, כשכל אחד מבני-הזוג אחראי לשמר את החיות והיצירתיות הפנימית שבו.
וברובד הבינאישי, כשכל אחד מבני הזוג אחראי גם לקיים דינמיקה, עם השני, מהמקום
החיוני הזה.
גלגלו את הרעיון של יצירת מכתבי ושירי אהבה, לרקוד יחד,
לחלוק התרגשות, גילוי וצחוק באירועי תרבות ואמנות או חוויות בטבע ובספורט.
גלו את השמיים שלכם .. בחוייה ילדית-יצירתית משותפת.
