פרשת השבוע כי תשא – מהוא תענוג

בפעמים הקודמות דובר על כך, כי הדעת היא המולידה את הרגש שימשך תדיר מן השכל, והיינו שהיא המקשרת את השכל עם הלב. אך ישנו מקום שהוא למעלה מן השכל, והוא נמצא במקום שנקרא מעל הדעת או “לא ידע”. וכדי להגיע למקום של “עד דלא ידע”. יש להכרית את קליפת עמלק שמאיימת להפריע לכל יהודי להתקדם בעבודת השם ולהגיע למקום הפנימי הזה שנקרא תענוג. ועוד שיש כמה ענינים בתענוג. כל זה ועוד בתוך הסרטון . חג שמח!

שלום וברכה,

אנחנו עומדים היום בזמן ממש של לפני פורים. רגע לפני שפותחים את המגילה וגם קצת אחריה למי שיקרא את המאמר הזה לאחר פורים. אנחנו בהמשך למה שדברנו בו פעם שעברה, לגבי בחינת הדעת.

ראינו שהדעת היא היכולת של האדם להוריד את השכלים שלו, את התובנות שלו לרגש. מכיוון שיש פעמים כאלה שבהם האדם הוא מבין את הדברים בשכל אבל ברגש לא מצליח כ”כ לקיים אותם.
היום נלמד על המקום שהוא למעלה מהדעת. יש מקום כזה שהוא למעלה מהדעת. מקום שלמעלה משכל. יש גם מקום שהוא למטה מהשכל מקום טיפשי, טיפש הוא אחד שאין לו שכל.

אבל חוכמה ממקום שלמעלה מחוכמה, זה מקום שהוא אפילו למעלה מהשכל קצת. מהמקום הזה מקום שהוא למעלה מהשכל ניסה המן האגגי צורר היהודים והעמלק שנימצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו עד שמכריתים אותו, הוא מנסה תמיד לקחת לאדם.

בשביל שננסה להבין קצת את העניין הזה, אני רוצה שננסה להבין את ההבדל מה זה בדיוק עונג.

יש דבר כזה שנקרא עונג. תענוג. יש כל מיני סוגים של תענוג. התענוג הנמוך ביותר שיש אצל בני האדם זה תענוג שקשור יותר לעניינים של העולם הזה. בד”כ ההתענגות בעניינים גשמיים, בענייני העולם, הדוממים, הם התענוגים הנמוכים ביותר שיש.
זה כמו ילד שאוהב אוטו צעצוע או כמו אדם שמתעסק בעניינים של אוכל ושתיה, זה התענוג הכי נמוך שיש גם לבהמה. הבהמה נהנת גם כן מהתענוג הזה.

תענוג גדול יותר, גבוה יותר, ששייך לסוג אדם שיש לו השכלה יותר. הוא בד”כ תענוג בעניינים של רוחניות.
לאו דווקא רוחניות קדושה אלא רוחניות. ציור נאה, מנגינה ערבה, ככל שאדם מכיר ומבין ביכולת ההבנה שלו להכיר בציור נאה או במנגינה עריבה התענוג שיהיה לו בזה יהיה לו גדול יותר מהתענוג שיש לו במאכל ערב למשל.

תענוג גדול יותר שכבר לגמרי רחוק יותר מסוג התענוג הבהמי הוא תענוג בשכל.
כשאדם מבין איזה דבר שיכלי יש לו איזה הבנה, תובנה חדשה. היא משנה לו את כל המהות שלו. בפרט שזה יורד ע”י הדעת וזה הופך להיות חלק מהבשר שלו, מהדם שלו, מההתלהבות שלו, מההתנהגות שלו. אז ממילא יש לו מזה תענוג גדול יותר מאשר דברים רוחניים אחרים.

כי התענוג השכלי הוא התענוג הראוי והיאה למין האדם שאמור להנהיג את העולם וזה הסיבה שלאדם נתנו אפשרות להשכיל יותר מהבהמה כדי שיוכל להוליך את הבהמה. גם בחוץ וגם שבתוכו. הנפש הבהמית בתוך מקום נכון וקדוש וטהור.
והתענוג הגדול ביותר שיכול להיות אנחנו קיבלנו אותו בירושה מאברהם יצחק ויעקב. כי אחרת ספק אם היינו יכולים להגיע אליו לבד. הוא התענוג שנקרא תענוג באלוקות. השכלה אלוקית. השכלה בעניינים תורניים.
להבין את בחינות שנקראים “אור אין סוף” זה תענוג שהוא תענוג לא כ”כ אנושי אפילו וודאי שאדם שיש לו את האפשרות להנות בתענוג הזה שיש לו את היכולת להנות בתענוג הזה צריך לרדוף אחריו כמוצא שלל רב.
אבל זהוא תפקידו של עמלק. עמלק של כל דור ודור מנסה לקרר את האדם מעניינים אלוקיים ולגרום לו שהוא לא יתפוס עניינים אלוקיים. הוא רוצה שאדם יבוא ויגיד יש גבול לתענוג שאני יכול להגיע אליו.
בראש ובראשונה הוא רוצה שאדם יהיה בתענוגות הנמוכים ביותר אבל גם אצל אדם שיש לו את היכולת להבין את התענוג באופן גבוה יותר באופן אלוקי גם את זה הוא רטצה לקחת.
מעניין שהתענוג האלוקי יכול להופיע גם ברמות הגשמיות ביותר הוא לא חייב להופיע רק ברמות השכליות. כמובן, שככל שאדם מסוגל להבין תענוג אלוקי ברמה שכלית יותר ולא נמוכה יותר אז הוא יכול להוציא משם פוטנציאל גדול יותר.
לצורך הבנת העניין אספר סיפור שננתח אותו אח”כ ונוכל להבין קצת יותר על עניין התענוג הזה.
אומרים חז”ל: “יפה שעה אחת בתשובה במעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא” זאת אומרת שכל חיי העולם הבא לא ישוו לרגע אחד של מעשה טוב בעולם הזה. מצד שני אומרים חז”ל: יפה שעה אחת של קורת רוח” כלומר של תענוג “בעולם הבא” מכל חיי העולם הזה.
כלומר אם ניקח כל תענוגות העולם הזה ונחבר אותם יחד לא נגיע אפילו רגע אחד לתענוג של עולם הבא.
אם כך למה גדול כ”כ התענוג של מצווה אחת של דבר אחד טוב של מעשים טובים תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא?

אז אם כך למה גדול כ”כ התענוג הגדולה הזאת שמצווה אחת שמעשה אחד טוב
תורה ומעשים טובים תורה ומצוות בעולם הזה מכל חיי העולם הבא על זה התשובה היא מאד פשוטה בהבנה שלנו כשיהודי מקיים מצווה הוא מלשון צוותה הוא עושה חיבור עם הקב”ה חיבור כ”כ אמתי משהוא שהאדם לא יכול לתפוס אותו בכלל בשכל שלו כי הקב”א בחר כמו שדברנו בשיעורים הקודמים לצמצם את עצמו ולהכניס את עצמו. כפי שנאמר בפרשת יתרו …

מסופר על המהר”ם, רבינו מאיר מרוטנברג.
חי בתקופה של לפני 700 – 800 שנה לערך והגויים שהיו אז באזור גרמניה הם רצו לתפוס אותו ולהכניס אותו למאסר והוא ניסה לברוח משם סיפור שלם מה בדיוק היה שם בסופו של דבר תפסו אותו והכניסו אותו למעצר.

הם אמרו שכדי לשחרר אותו, והוא היה הראש של כל היהודים, הוא היה הרבי של אותה תקופה, רבי זה ראשי טיבות ראש בני ישראל הם אמרו שבשביל לשחרר אותו הם יהיו מוכנים רק אם יתנו סכום עתק בשביל להוציא את סכום העתק הזה כל יהודי שם היה צריך למשכן את ביתו זה היה סכום גדול מאד, והוא הוציא פסיקה מתוך הכלא שאסור לשחרר אותו מכיוון שאסור להגיע למצב שפודים את השבוי יותר מדמי שבויו, ויש בזה הרבה מאד שאלות ותשובות מה זה בדיוק הסכום הזה.

על כל פנים הוא הוציא פסק שלא ולא יכלו לשחרר אותו. כשהוא נפטר כבר והסתלק מהעולם.
שם הוא היה במאסר במשך שמונה, תשע שנים שמסופר שאחד מספרי הספרים שכתב משה רבינו התגלו אליו על ידי המלאך גבריאל ועד היום יש לנו העתק מהספר הזה ומעתיקים ממנו.
בין כך ובין כך, הוא אמר שאחרי שהוא יסתלק מבית האסורים הזה אז גם לשחרר את העצמות שלו לקבורת ישראל, לא היו מוכנים הגויים שבאותה תקופה היו קשים מאד עם ישראל, והיה יהודי אחד אם אני לא טועה שמו היה אלכסנדר וימפסון. והוא שילם המון המון כסף בשביל לשחרר את עצמות המהרם. ובאמת הוא שיחרר את עצמותיו והביאו אותו לקבורת ישראל והמעשה שהוא עשה.

עשה רעש גדול מאד בשמיים ולכן כבר באותו ערב הגיע אליו בחלום המהר”ם מרוטנברג ואמר לו המעשה שעשית עשה רעש גדול מאד בשמיים ולכן, עתה יש בחירה. יש לך שתי אפשרויות שנתנו לך מלמעלה.

אפשרות אחת: אתה תוכל להיות איתי במחיצתי בגן עדן עם כל התענוגים האדרים שיש שם שאפילו תענוג אחד שבגן עדן הוא לא ישווה לכל התענוגות שיש בעולם הזה ביחד. עד איפה שאני יעלה בגן עדן אתה תעלה איתי, הוא אמר.

אפשרות שניה: שאתה ובני בניך עשירים בכסף עד ביאת משיח צידקנו. הוא כמובן בחר, מאחר והוא היה אדם מאד גבוה רוחנית. הוא בחר דווקא בגן עדן.

כשסיפר את זה ר’ הילל מפריץ, הוא סיפר את זה לתלמידים שלו הוא אמר להם שהוא, אותו אלכסנדר עשה טעות. זה נכון שהוא הלך למקום מאד גבוה ובאמת יפה שעה אחת של מצווה כמו מצווה זאת שהוא זכה לה עם הכסף, בגשמיות, בעולם הזה.
אם אדם מצליח לקחת את הגשם את החומר לקדש אותו ולהפוך אותו למשהוא אלוקי זה יפה יותר מכל חיי העולם הבא.
למה? מה הפנימיות שבזה? בפשט שבזה: מכיוון שאדם גילה כאן אור אלוקי אמיתי עצמי, לא רק הארה של תענוג זה ההסבר שמופיע בתניא בפרק ד שם באריכות.
אבל הפנימיות שבזה שהתענוג האלוקי שנמצא בתוך התורה והמצוות הוא כ”כ גדול שכל מה שיוצא ממנו הוא אין סופי ביחס לכל תענוג אחר אבל התענוג הזה הוא גדול יותר מכל דעת וידעה שאפשר לתפוס אותו. לפעמים אפשר לקיים אותו רק מתוך הבנה שהוא נמצא שם ואז עושים את זה אפילו בלי רגש, אלא בקבלת עול. אני מקבל את זה עליי אפילו שאני לא מרגיש את התענוג. אבל יש דברים שכן אפשר לקבל את התענוג מתוכם.
וככל שאדם יותר מזדכך ויותר עובד על עצמו הוא מגלה יותר בתוך התורה והמצווה במעשים הטובים שלו את התענוג הפנימי שבתוכם.

וככל שהוא מגלה את זה יותר וודאי שהוא לא יוותר עליהם בשביל שם דבר גשמי שבעולם, כי יש לו מזה תענוג גדול מאוד.
זה כמו אדם שאף פעם לא שמר שבת, קשה מאוד לשמור שבת זה דורש לוותר על הרבה דברים, אבל אדם ששמר כבר שבת מתוך הבנה והשגה והתקדם בשביל להזדכך בעניין הזה. תשאלו אותו פעם אם הוא רוצה להפסיק לשמור? הוא יגיד אני רק מחכה ליום השבת יש שם תענוג כ”כ גדול ואין סופי ממה שאפשר לגלות ולהוציא ולמשוך ממנו. וזה המקום שלמעלה מהדעת.

במקום הזה באים עמלק והמן, המקום הזה נקרא: “עד דלא ידע”.
לכן אומרים חז”ל שהמן רצה לקחת את המקום הזה ולא הצליח, משום שישראל עמדו בקבלת עול על עניינים של תורה ומצוות. אז בפורים אנו זוכים, כל אחד שנכנס ומנסה להיכנס מעין גילוי זה בפורים.
עד שנאמר על פורים שהוא גבוה מיום הכיפורים. עד שנאמר על יום הכיפורים שהוא רק כ…פורים.
מדוע? כיוון שבפורים מגלים את התענוג העצום הזה, הגדול הזה, כאן למטה בעולם הזה. שאוכלים ושותים ושולחים משלוחי מנות, ממש שנוסעים באוטו ולא עושים שביתה. ועדיין, מקבלים את הגילוי הנעלה הזה למי שמצליח להגיע לשם.
וגם מי שלא מגיע לשם עם שכל, אומרים לו: תזרוק את השכל. לכן, ביום הזה יש עניין ומצווה לזרוק את השכל בכל מיני אמצעים. עד שאומרים חז”ל: חייב אדם לבשם את עצמו, להתענג, אם זה ע”י שתיה אם זה ע”י השכלה עמוקה.
עד שהוא לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. עד שהוא יגיע למקום כזה שתענוג אלוקי. זאת אומרת שלא אכפת לי אם אני מבין את זה שארור המן או ברוך מרדכי, את השכל האלוקי או ארור המן את הדחיה של הקליפה. אני מחובר מתוך תענוג כזה גדול שלא אכפת לי מכל דבר שהוא לא אלוקות, שהוא לא אור אין סוף.

עד כמה שאפשר להבין את ובעז”ה אנחנו נלמד כל פעם עוד קצת וננסה להבין את כל מה שבונה את כל מה שאמרנו עכשיו.
ובוודאי כולם הבינו את מה שיש מקום שהוא למעלה מן הדעת ובעז”ה בפורים זה בדיוק הזמן להגיע למקום האלוקי הזה שהוא למעלה מדעת. למעלה משכל. מקום שהוא כמו אהבת בן לאבא ואבא לבן שבו אין שום שכל יש רק תענוג כזה שאני לא צריך ולא רוצה להסביר אותו. כך יהיה בעז”ה גם בגאולה האמתית והשלמה. שנזכה לה בעז”ה תכף ומיד ממש.
שלא בכלל נצא מהפורים אלה נגיע מיום הפורים בעז”ה ישר אל בית המקדש ולגאולה האמתית והשלמה חג שמח לכולם ושמחה גדולה בעז”ה.
משנכנס אדר מרבים בשמחה.