פרשת השבוע שופטים – שוטרים

סנהדרין הגדולה בלשכת הגזית בירושלים, סנהדרין קטנה ודיינים “בכל שעריך”, “לשבטיך”.

אומר רש”י: מלמד שמושיבין דיינין בכל עיר ועיר ובכל שבט ושבט (עפ”י אבן עזרא). בעל הטורים אומר: סמך שופטים לרגלים לומר שהרגלים נקבעים עפ”י השופטים, הסנהדרין, ועוד כי השופטים מעוררין את העם להביא הנדרים והנדבות לירושלים עם העליה לרגל.
“שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך”- לקראת כניסת העם לארץ-ישראל אומרת התורה לעם ישראל לבנות את ארץ-ישראל, להשתית את חיי העם בארץ-ישראל על אדני המשפט והצדק, להקים , עם כניסתם לארץ, מערכת שיפוטית ומערכת משטרתית על מנת לאכוף את החוק והמשפט על האזרחים.

משפט שאינו מתבצע אינו משפט! חוק שאינו מופעל אינו חוק! הצדק והמשפט צריכים לא רק להעשות אלא גם להראות “למען ישמעון ויראון”.
המטרה של הקמת מערכת שיפוטית ומערכת משטרתית “ושפטו את העם משפט צדק”. לכן צמודים “שופטים ושוטרים”. השוטרים פועלים מכוח השופטים.
משטרה שפועלת על דעת עצמה בלי הוראת השופט-הצדק, הרי זו מדינת משטרה, שהצדק והמשפט נעדרים ממנה. שופטים שאינם עושים משפט צדק הרי זה לא משפט אלא משפח, ולכן “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ולשבטיך”, שהסנהדרין, הדיינים, משפט הצדק יהיו קרובים לכל דורש, לכל נזקק, בכל עיר ובכל שבט, וכשמדובר שיהיו קרובים אין הכוונה רק למרחק הפיזי אלא בחינת “קרוב ה’ לכל קוראיו”.
שתהיה אפשרות לכל דורש ונזקק לגשת אליהם והשופטים והשוטרים יהיו ערים ופתוחים לכל עוול ולכל עשוק והגישה אליהם תהיה קרובה וקלה וכל אזרח במדינה ירגיש שהחוק, המשפט, הצדק עומד לימינו בעת שהוא נזקק לו בעת שהוא נדרש אליהם. זהו צו יסוד לבניין המדינה היהודית שחייב להיות “על פי התורה הזאת”. זה צו יסודי לבניין העם היהודי “צדק ומשפט מכון כסאך”.
צדק ומשפט הם צמד שאין לנתקם. הם שלובים זה בזה “שופטים ושוטרים” “שפטו את העם משפט צדק”.

מעניינת הגמרא במסכת סנהדרין עמ’ ו’ על הפסוק “ויהי דוד עושה משפט וצדקה” (שמואל ב’ פרק ה’ פס’ ט”ו) לכאורה כיצד צדקה ומשפט צמודים זה לזה, הרי צדקה היא “לפנים משורת הדין” משפט הוא הדין עצמו?- ובלשון הגמרא: השאלה והלא כל מקום שיש משפט אין מקום לצדקה ומקום שיש צדקה אין מקום למשפט?- אלא משפט לזה שהחזיר לו את ממונו וצדקה לזה שמשלם לו מתוך ביתו.

היינו, אם באו שני אנשים לדין בפני דוד המלך והיה רואה דוד שהנתבע חייב, הוא פעל בהתאם למשפט צדק וחייב את הנתבע לשלם, אך משהתברר לו שהנתבע עני ואין בידו לשלם אז עשה אתו צדקה ונתן לו משלו, מביתו, על מנת שהנתבע יוכל לשלם ולקיים את צו המשפט.

זאת היא חובת החברה, המדינה, להקים “שופטים ושוטרים” , ו”שפטו את העם משפט צדק”.

יחד עם זאת מחובת החברה, המדינה לעזור לעני להקים אותן על מנת שיוכל לשלם את חובו ושיוכל לקיים את עצמו, את משפחתו. היינו: משפט לזה וצדקה לזה.

דוגמא אחרת: כשגזלן גוזל את חברו והנגזל תובעו לדין והמשפט צדק- מחייב את הגוזל לשלם, להחזיר לנגזל את הגזילה, הרי משפט לזה שהחזירו לו את הגזילה וצדקה לזה שהוציאו את הגזילה מידיו ועזרו לו לחזור בתשובה. עשו אתו צדקה שהצילו אותו מן החטא ואיפשרו לו לפתוח בחיים חדשים של אדם ישר.

הוא הדין כשהסנהדרין או בית הדין מטילים עונש על אדם שחטא, על אדם שעבר עבירה. הרי אין בעונש זה משום נקמה או עונש לשם עונש גרידא, אלא בעונש זה הכוונה להחזירו למוטב, עוזרים לו להיגמל מן הרע ומאפשרים לו לפתוח דף חדש ביחסים שבינו לבין קונו, ביחסים שבינו לבין חברו, שבינו לבין החברה והמדינה.

ביחס למשפט וצדקה, מספרים על כפרי יהודי עני, שנכנס ליהודי עשיר, סוחר בהמות, והציע לו עגל למכירה. הוא ביקש 25 כתרים. הסוחר לא הסכים לתת לו יותר מ-15 כתרים. הכפרי העני נאלץ להסכים ומכר לעשיר את העגל וקיבל תמורתו. בצאתו מביתו של העשיר מלמל העני:”העשיר עשה עסק טוב, אך לי אין במה לעשות את צרכי השבת”. שמע העשיר את הדברים, החזירו ונתן לו 25 כתרים כצדקה.
שאלו העני: מדוע קודם התעקשת ולא רצית להוסיף לי על 15 הכתרים אפילו כתר אחד ועתה אתה נותן לי כלאחר יד 25 כתרים?- השיב העשיר: מה שייך זה לזה?! זה עסק, קניית העגל וצריך להיות לפי מחיר השוק, וזו צדקה וצריך להיות לפי מצוות התורה!
היינו, משפט וצדקה, מסחר הוגן וצדקה. מי שרגיש למשפט צדק פתוח ליבו לצדקה. מי שאינו רגיש לצדקה יתכן שהמשפט שלו אינו צדק בחינת “יקוב הדין את ההר”, צריך לבדוק אחריו, כמו שאומרת הגמרא:” לא נחרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על הדין”. היינו משפט החלטי. משפט אמת צריך לתמכו בצדק.

החברה השופטת וכופה את הדין חייבת גם להקים מערכת רווחה, מערכת שיקומית לאזרח שנכשל, לאזרח שמטה ידו וכן משפט צריך “צדק צדק תרדוף”. למה פעמיים?- אומרת הגמרא: אחד לדין ואחד לפשרה. בגלל זה אומרים שהרב הדיין נוסף על ארבעה חלקי השולחן ערוך צריך ללמוד גם את החמישי, לדעת כיצד לנהוג עם בני אדם. לפעמים משפט המסתיים בפשרה המתקבלת ברצון על ידי שני הצדדים, הוא לא פחות משפט צדק ממשפט החלטי. תורתינו היא תורת חיים המחייבת משפט צדק, מחייבת צדקה, מחייבת פשרה:”וחי בהם ולא שימות בהם”.

פרשתינו דנה בהלכות מדינה, הקמת אושיות המדינה, הוראה לחברה ולמדינה:”שופטים ושוטרי תתן לך בכל שעריך למען “ושפטו את העם משפט צדק”.

עם זאת נאמר גם לחברה ולמדינה וגם ליחיד “צדק צדק תרדוף”.

אין המטרה מקדשת את האמצעים. לקיים את הצדק חייבים באמצעים של צדק. עשה צדקה וחסד בכספך, שרכשת בדרכי יושר, בצדק, עשה שיראה הצדק. התנהג ביושר שכולם יראו שהתנהגותך ביושר “והייתם נקיים מה’ ומישראל”.

התורה דואגת להקמת ערי מקלט למי שנכשל ברצח בשוגג, במקרה שלא יכול היה להעלות בדעתו שיקרה.

כן דנה הפרשה בפרשת המלך- משטר המלוכה בישראל והוא הדין בכל משטר דמוקרטי, נשיאותי וכדו’. ההוראה היא למשטר, למלך לא להתנהג בראוותנות, בבזבזנות “וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלווייים”. יקבל את הדרכת המנהיגים הרוחניים “למען ילמד ליראה את ה’ אלוקיכם, לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם”.

זו חובה על כל אדם מישראל “ישראל בני מלכים הם”. אבל במשנה תוקף נאמרו הדברים למלך, למשטר במדינה למען ישמש דוגמא ומופת לכל האזרחים במדינה, למען יאכוף את החוק ואת המשפט במדינה ובחברה. זהו צו המנחה ומדריך כל אדם מישראל “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”.

כמובן שאם יש מדינה, יש מלך, יש צבא. מלמדת התורה כיצד לנהוג בגיוס הצבא, כיצד לנהוג במלחמת מצווה ומלחמת רשות, כיצד לנהוג במצור על אוייב “כי תקרב על עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום”!