פרשת השבוע תולדות - אמנות הכלת הניגודים
“ויתרוצצו הבנים בקרבה …” בראשית כה, כב בפרשת השבוע תולדות מסופר כיצד הולידה רבקה אמנו את יעקב ואת עשו.
כל מגע רוחני או גשמי בחיינו, יוצר סוג של הפריה. ומכל הפרייה ישנן תולדות, ניתן לומר זאת בתמציתות – מכל פעולה יש תוצאות.
טבען של תולדות, שלא תמיד הן צפויות. על-פי רוב הציפיה שלנו היא למובחר ולטוב, ועדיין במבחן המציאות, מסתבר שגם למעשה טהור וטוב, עשויות להיות
תולדות בלתי נוחות ובלתי נעימות. ראה דוגמת יעקב ועשו.
מוסכם על כולנו, שחופה וקידושין, זה הדבר הטהור ביותר בעולם. ועדיין.. לבד מרגש שייכות וקרבה, יצירה ובניין, מולידה כל מערכת נישואין תולדות של אתגר עד מצוקה וכאב .. תולדות, שלפעמים אנחנו ניצבים שבורי-כלים לחלוטין מולן.
כאשר נלמד מרבקה אימנו, שזהו טבע המציאות, תולדות קיצוניות ומנוגדות
שיש לדעתן ולהכילן, יהיו חיינו בהירים יותר ומחודדים למטרתם. רבקה ידעה להכיל את יעקב ועשיו בניגודיהם, גם בתקופת העיבור וגם בשנים בהן ליוותה וגידלה אותם עד רגע-האמת בו הגישה אותם ליצחק כדי שיברכם.
נלמד להכיל ניגודים באופיו של האדם שנישאנו לו, נלמד להכיל ניגודים בהתנהלותנו הרגשית באהבה, להכיל ניגודים בתקופות השונות של פרנסת-הבית, ניגודים באופיים ובנטיותיהם של ילדינו, ניגודים ביחס של הסביבה אלינו ואל הנהגותינו כחברים בקהילה וכהורים ועוד .
ככל שנלמד להכיל ניגודים, נהיה אמיצים יותר לנוע, לפעול, לאהוב, להסתכן, לבנות, להשתנות ולשנות.
לימוד החסידות הוא דרך נהדרת להכלת ניגודים. לימוד החסידות מביא אותנו לעומק של התבוננות, בו מתקיים שלום פשוט בין הפכים.
לימוד התניא, כסוג של עבודה פנימית יסודית בעולם החסידות, נותן כלים להכלת ניגודי הנפש. שכן מהו הניגוד היסודי ביותר של חיינו אם לא הנפש האלוקית מול הנפש הבהמית, שתיים המתרוצצות בקרבנו.
חשבו על כך.
