“כך דרכה של תורה, פת במלח ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך בעולם הזה ובעולם הבא”.
מבאר הסבא מנובהרדוק שכל הצער המובא במשנה אינו אלא בגדר “אף על פי כן”. כלומר, אפילו אם תצטרך להגיע למצב של “פת במלח”, עליך להקריב הכל, ובלבד שלא לזוז כמלוא הנימה מקיום התורה בכל המצבים.
דבר זה ראינו אצל יעקוב אבינו.
“עם לבן גרתי ותרי”ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים”. לפי רש”י העיד על עצמו.
אע”פ שלבן היה איש כזה אשר יכול היה להשפיע עליו לרעה ולמרות שהתנהגות תושבי חרן לא היתה כלל לפי רוחו של יעקוב, בכל זאת לא עשה עליו הדבר שום רושם. עשרים שנה גר שם ותרי”ג מצוות שמר וקיים, ולא פעלה עליו שיטת לבן והנהגת הסביבה. היא לא פיתתה את יעקוב להקל מתרי”ג מצוות אפילו לא כחוט השערה. הוא לא סר מדרך התורה כמלוא הנימה.
בספר “מדרגת האדם” מעשה ברב אחד בעיר המבורג שהיה אברך צעיר כאשר נתמנה לרב העיר. ביום הראשון לשהותו בעיר פנתה אליו אישה תושבת המקום, ואמרה לו שיש לה דין ודברים עם פלוני הגביר, שהיה מנכבדי העיר. שאל הרב אם היא יכולה להמתין עד מחר, היות שהוא עייף מהדרך. אך האישה מנתה לפניו כמה סיבות מדוע הדין צריך להתבצע עוד היום. קרא הרב הצעיר אל השמש ואמר לו: “לך אל הגביר ואמור לו שהוא מוזמן לבוא לדין עם אישה פלונית”. הרגיש השמש שאין הוא יכול לזוז ממקומו מרוב פחד מפני תגובתו של הגביר. בליבו הוא חשב איך יוכל להעז פניו, ועוד להזמינו לדין תורה עם אישה? אך הרב האיץ שיזדרז למלא שליחותו. ואז יצא השמש בחיל ורעדה לדרך. כאשר הגיע אל ביתו של הגביר התגבר הפחד עוד יותר עד שלא יכול היה להיכנס. ולכן חיכה עד שאולי יצא הגביר. וכך היה. הגביר יצא מביתו וראה אותו ושאל לפשר מעשיו כאן. השמש החל לגמגם ובקושי רב הוציא מפיו את דבר שליחותו של הרב. ענה לו הגביר: “לך אמור לרב שבהזדמנות אחרת אבוא”.
חזר השליח אל הרב ומסר לו את דברי הגביר. שאל הרב את האישה אם היא מסכימה לדבריו, והיא השיבה:” אל נא תאחר אותי כי קשה לי מאוד להמתין”. שלח הרב את השמש שנית ואמר לו: “אמור לגביר כי האישה אינה מסכימה להמתין ולכן אני מצווה עליו שיבוא עוד היום”. השמש נבהל מאוד. ידוע שעשירי המבורג אינם סובלים קשיים כאלו, וכי ביזיון גדול לאיש אמיד להיות מוזמן לדין תורה עם אישה. בלית ברירה הלך השמש אל הגביר וכמו בפעם הראשונה נעתקו המילים מפיו עד ששאלו הגביר: מה אמר הרב? אז אמר לו שהאישה אינה מסכימה להמתין ועליו להתייצב עוד היום בבית הרב. מיד נתמלא הגביר חימה על הרב ואמר לשמש בחוצפה:” לך אמור לרב כי הגביר דהמבורג והוא עודנו אורח פה, עדיין אין הוא מכיר את אנשי המקום. אם אני אומר שבעת שתהא לי פנאי אבוא, הרי בוודאי אקיים דברי!”.
הלך השמש אל הרב ומסר לו את כל דברי הגביר, מיד קם הרב ואמר אל השמש: “לך מיד ואמור לו כי אמנם נכון שהוא הגביר, מ”מ אם אני אומר שיבוא היום הוא מוכרח לציית ולבוא דווקא היום. אמנם אין תחת ידי צבא ומשטרה שיביאוהו בעל כורחו, מ”מ יש לי אמצעי ושמו “חרם” ואני יכול לשגרו אליו באמצעותך!” כשמוע השמש דברים קשים כאלו אחז אותו פחד, וביקש מהרב שישלח מישהו אחר. הרב עמד על דעתו שילך הוא בעצמו ובמהירות האפשרית.
כאשר ראה השמש כי אינו יכול להשתמט מתפקיד קשה זה, אזר חלציו והלך לגביר בפעם השלישית, בקושי הצליח הגביר להוציא מפי השמש את כל דברי הרב, והשמש עצמו לא יכול היה להביט בפני הגביר מרוב בושה ופחד. מייד כשגמר את דבריו הסתלק מבית הגביר כשכולו מזועזע ונרגש. כעבור שעה קלה התייצב הגביר בבית הרב כשהוא מושיט את ידו לעבר הרב ומכריז בקול גדול:” מזל טוב’ מזל טוב!” כבוד הרב באמת ראוי להיות רב בעירנו! עכשיו אפשר לגלות את האמת, שאין אני הנתבע ואין האישה הזאת תובעת. כל העניין היה בבחינת ניסיון בעלמא. בלב פרנסי העיר קינן חשש גדול שמא הרב מחמת גילו הצעיר לא יוכל לקיים כהלכה את הדין של “לא תגורו מפני איש”, כיון שיש במקומנו גבירים גדולים ותקיפים. לכן אמרנו לנסות את כבוד תורתו על ידי הזמנת דין תורה. עכשיו כשראינו שהרב אינו נרתע מכל קושי ואי נעימות, וקיים את מצוות התורה ללא כל פגם או סטיה – ראוי הוא להיות רבנו”.
