“ויאמר ה’ אלוקי אדוני אברהם הקרה לפני היום”
הסבא מנובהרדוק זצ”ל מקשה כמה קושיות בעניין התנהגותו ודבריו של אליעזר עבד אברהם.
א. מדוע היה צריך להתפלל לה’ שיצליח דרכו, וכי לא יכול לסמוך על אברהם שבוודאי התפלל להצלחתו?
ב. מדוע נתן לרבקה את הנזמים בטרם ידע מי היא?
ג. מדוע אמר “לא אוכל עד אם דיברתי דברי”?
ד. מפני מה השתדל לבל תשב הנערה בביתה ימים או עשור?
מבאר הסבא זצ”ל, שכל הדברים הנזכרים נועדו לשמש אמצעי לחימה במלחמתו הפנימית של אליעזר נגד הנגיעה שלו. ידועים דברי חז”ל על הפסוק “אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי”, כי רצה להשיא את בתו ליצחק. הייתה לו אם כן נגיעה גדולה עד כי כדי כך שלא תימצא ליצחק אישה, כדי שיישא יצחק את בתו. וכיון שהרגיש אליעזר שנגיעה מפעמת בקרבו, ידע כי לא יוכל להתנהג בדרך הישרות. הנגיעה תובעת לעקם את הישרות ולהתעצל בהשתדלות, או לכל הפחות להרבות באמצעים אשר על ידם יתקרב העניין אל צד הנגיעה עוד יותר. כיון שכך, יצא אליעזר להילחם כגיבור נגד נגיעתו, והשתדל להטות את מידותיו לצד הנגדי עוד יותר.
כמו שכתוב ברמב”ם “שמתחילה צריך האדם להרחיק את עצמו בקצה השני ממידותיו. וינהג בו זמן רב עד שיחזור לדרך הבינונית”.
והמשל לזה, יישור הברזל המעוקם שמתחילה צריכים להטותו לגמרי לצד השני ואחר כך אפשר ליישרו. לכן השתדל אליעזר בחריצות רבה, בעורמה ובכל דבר המועיל לפעול באופן ששליחותו תצא אל הפועל באופן המושלם.
בתחילה נשא תפילה לסייעתא דשמיא, לבל יילכד במצודת הנגיעה שתכשיל את שליחותו. כאשר ראה ברבקה את הסימנים, שאכן היא האישה, מיד נתן לה את הנזמים. אע”פ שעדיין עלול היה להתווכח שאינה ממשפחת אברהם, ואז היה עליו לשלם לאברהם נזמים אחרים תחת אלו שהפסיד לו – בכל זאת שעל צד הספק שאכן לא טעה וכדי להשפיע עליה שתסכים להינשא ליצחק – מוכרח היה לתת לה את הנזמים, היה לו הדבר כדאי. מאחר שחשד אליעזר שמא נגיעתו גורמת לו שימנע לתת לה הנזמים מספק, מיד הזדרז לתת לה אותם כדי להגיע על ידי זה אל הקצה השני של הנגיעה. ומה שלא רצה לאכול קודם שדיבר דברו, היה גם כן מטעם זה, שלא להניח לנגיעה לפתוח פתח שיתעצל בדבר. וכאשר ביקשו ממנו “תשב הנערה אתנו ימים או עשור” שוב חשד את עצמו שמא יתרצה להם מחמת הנגיעה, ולכן התנגד, לכך בכל מאודו. ובכך עשה שוב ההיפך מנגיעתו כדי שחלילה לא יגרום שום עיכוב מחמת נגיעתו.
על זה אמרו חז”ל: “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתו של בנים” משום שכל התורה לא ניתנה אלא לתקן מעדות האדם. לכן, כאשר כל שיחתן של עבדי אבות היא פרק בתורת תיקון מידות האדם, ומכל פעולה ומכל דיבור שלהם נוכל ללמוד איך להעביר על המידות, מובן מדוע האריכה התורה כל כך, כדי לגלות כל פרט ופרט על מנת ללמדנו איך לנהוג. נמצא שאלו גופי תורה. וזו מטרת התורה כולה כמו שאמרו חז”ל שבעת ששאלו המלאכים “תנה הודך על השמים” השיב להם משה: “כלום קנאה יש בכם כלום שנאה יש בכם”.
על הליכה בדרכו של אליעזר בהטיית המידות מהקצה אל הקצה נוכל ללמוד מהמעשה המסופר על הג”ר ישראל סנטר זצ”ל. מעשה בר’ ישראל שנסע ברכבת מהעיר קובנא לוילנא. על ידו ישב אברך. ישב ר’ ישראל בקרון המיועד למעשנים ועישן סיגריה. פנה האברך בגסות לר’ ישראל ואמר שאינו סובל את ריח העישון, רבי ישראל ביקש את סליחתו וכיבה את הסיגריה למרות שהיה בקרון המעשנים.
לאחר מספר רגעים אמר האברך בקול נרגז: “אי אפשר לשבת ליד הזקן הזה, הוא פותח את החלון ומכניס קור בעצמותינו”. ר’ ישראל המשיך להצטדק ואמר: “סלח לי, לא אני פתחתי את החלון ואם הדבר מפריע לך אסגרנו”. קם וסגר.
כשהגיע הרכבת לוילנא המתין קהל רב לרב. שאל האברך את אחד מהממתינים: “מהי ההתקהלות הזו?”
“האינך יודע כי רבינו ישראל מסלנט בא עתה?”. חשכו עיניו. כל הלילה נדדה שנתו.
בבוקר הלך לאכסניית הרב. טרם הספיק לפצות פיו הקדימו ר’ ישראל בסבר פנים יפות: “שב בבקשה, מה שלומך? האברך נדהם מקבלת הפנים הלבבית פרץ בבכי וביקש סליחה ומחילה.
ר’ ישראל עודדו וגילה לו שאין בליבו טינה עליו חלילה.
כשקם האברך ללכת שאלו הרב לסיבת בואו לוילנא, והאברך גילה לו שבא להשיג סמיכה לקבלת היתר שחיטה.
ר’ ישראל הודיע לו שחתנו הוא מראשי הרבנים בעיר ואני אדאג שהוא ייתן לך כל מה שאתה צריך. ולאחר שהשיג את ההסמכה למרות הקשיים המרובים, ר’ישראל מצא עבורו קהילה שבה יוכל לעבוד.
כשאלו אל ר’ ישראל וכל כך למה? השיב: “כשהלה בא וביקש ממני סליחה, אמרתי לו כי אני מוחל לו במחילה גמורה ואין בלבי שום טינה, ובאמת אמרתי את הדברים בלב שלם. אך היות ואני רק בשר ודם חוששני שתגיב בליבי איזו קפידה ושנאה עליו, לכן השתדלתי לחפש כל מיני הטבות לגמול לו ולהוציא מליבי כל חשש טינה.