בדרך כלל רגילים אנו לפרש ששקר הינו דבר שאינו נכון. הגרי”ל חסמן זצ”ל מעיר תשומת לבנו בעניין זה לדברי הגמ’ בשבועות – הורו חז”ל לכל דיין ואפילו דיין מובהק ומומחה כמשה רבנו, לנקוט אמצעים לבל יישא פנים לעשיר ויקפח את העני. וכל זה אחרי שנאמר כבר בגמ’: “לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכתיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו”. וא”כ בוודאי כל מחשבתו נתונה להוציא פסק דין נכון ולא יישא פנים בדין.
ויתרה מזאת כאשר באים בפני הדיין שני בעלי דינים כאלה, מסתבר שהדיין מכין ומכשיר את עצמו לבל ירגיש שום הדרת כבוד ודרך ארץ לזה יותר מזה, שכן נצטווה על זה בפירוש: “לא תגורו מפני איש”. וראה זה פלא! אחרי כל זה אסרו על הדיין להתחיל בדין כל זמן שעומדים בפני העשיר בבגדיו ההדורים והעני בסמרטוטיו, משום שמראה עיניו יקרב אותו אל השקר.
הטעם בזה הוא שחז”ל ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם ומצאו שאפילו הצדיק הגדול ביותר, אם רק אדם הוא ועיני בשר לו, לא תועיל לו צידקותו כדי להבטיחו מפני החשש שמא יישא פניו ללובש בגדיו ההדורים. אלא שאין לדיין שום תרופה לא ביסרו עצמו בהתעוררות על הצורך והחיוב שלא לשאת פנים, לא בכיות ותחנונים לפני ה’ יצילוהו מדבר שקר זה ואף לא ראיית ‘החרב המונחת בין ירכתיו’. שהרי כל אלה לא יצליחו להשפיע על העיניים ורק עצה אחת ויחידה יש לו, לומר לבעל הבגדים ההדורים “הלבישהו כמותך או לבש כמותו”, ואם לא עשה כן הוא עובר על הכתוב “מדבר שקר תרחק”.
וכשנמשיך להתבונן נראה עד היכן מגיע כוח השוחד של העיניים. כאשר יציית הדיין לדברי חכמים ויצווה את הנידונים לבוא לפניו בלבוש שווה, יוכל לדון אותם ללא חשש. הואיל והובטח בתורה כי ריחק עצמו מן השקר. נשאלת השאלה איך פרח ממנו משוא הפנים ברגע אחד, הרי עדיין עומד לנגד עיניו מראה העני בסמרטוטיו מתחת אצטלתו השאולה לו לזמן קט; או להיפך מזדקר לעיניו נוי העשיר באצטלתו שהפשיט מעליו עד גמר הדין. אלא כאן הודיעה לנו התורה מהו כוח עפר מן האדמה, שאף אדם חכם וקדוש יכול להיכשל על ידי הבטה. ולהיפך, כאשר סר ממנו מראה זה, מיד מתאושש ושב לדעתו.
למדים אנו מכאן שאזהרת התורה “מדבר שקר תרחק”, אינה רק משקר כפשוטו אלא גם מדבר שקר הבא על ידי העיניים המכזבות והמשקרות, המסיתות את האדם בדרכו בחיים. ידיעה זו צריכה לזעזע אותנו מצד אחד על גודל הסכנה שאנו נתונים בה. מצד שני, היא צריכה להכניס שמחה עצומה בליבנו שזכינו שהתורה תהיה לנו לעיניים להזהיר אותנו מפני סכנה שכזאת. שכן אין זו אזהרה לדיינים בלבד אלא לכל אחד ואחד, שלא ידון בני אדם ויכבדם לפי לבושם או מעמדם בציבור, אלא יתייחס לכל אחד לפי מעלותיו האמיתיות.
גם במלחמת היצר עלינו לזכור את האזהרה “מדבר שקר תרחק”. גם כאן כל אדם דיין על עצמו. היצר הרע מופיע בדרך כלל באצטלה נאה ומסית את האדם על ידי כל מיני הבטחות מפתות. לעומת היצר הטוב הבא כעני בפתח, כשבידו רק הבטחה לעולם הבא. והתורה אמרה:” מדבר שקר תרחק”, אך כיצד יינצל האדם משוחד היצר הרע?
התשובה היא כאמור לעיל “הלבישוהו כמותך או לבוש כמותו”. על פי הגמרא בברכות “לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע וכו”. “ירגיז” – פירש רש”י, יעשה איתו מלחמה כלומר, יריב אתו בלא משוא פנים. “נצחו” – אם מרגיש טוב מוטב; ואם לא -אם קיבל השוחד מהיצר הרע ולבו פונה אליו – יעסוק בתורה ויראה נועם מתיקותה. ואם עדיין גדול טמטום בליבו ואינו מרגיש יקרא קריאת שמע. ועל ידי קבלת עול מלכות שמים יבוא להרגיש נועם שבעבודת ה’. אם כל זה לא הועיל, אין לו כל עצה אלא לקרוע האצטלה מעל יצר הרע ולגלות סמרטוטיו בפניו על ידי שיזכיר לעצמו את יום המיתה, שאין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו’ אלא מצוות ומעשים טובים. ואז ישכיל לבבו להוציא פסק דין נכון להיכנע ולשוב.