“כי קרוב אליך הדבר מאוד ובלבבך לעשותו”
שאלו לחוכמה חוטא מה עונשו? אמרה: “חטאים תרדוף רעה”. שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה: הנפש החוטאת תמות. שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו לקדוש ברוך הוא חוטא מה עונשו? אמר: “יעשה תשובה ויתכפר לו.
אין לך דואג לטובתו של האדם יותר מהחוכמה, הנבואה והתורה, אמר הגר”י ליבוביץ זצ”ל: החכמה מלווה אותו בכל צעדיו, שומרת עליו בכל דרכיו. היא גם מונעת אותו מן החטא כמאמרם ז”ל: “אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות”. ב”דרך עץ החיים” הרמח”ל מוסיף שאילו היתה הידיעה רחבה ועומדת תמיד על ליבות בני אדם לא היו חוטאים לעולם, לפי שהחוכמה היתה משמרתם מן החטא. החוכמה היא המייעצת ומסייעת לאדם, אך מסוגלת לעשות זאת רק עד שיחטא; אבל במצב של חטא אין לה מה לומר לו מלבד המסקנה העגומה: “חטאים תרדוף רעה”, כאילו שוב אינה עימו ועזבתו לנפשו. הוא הדין באשר לנבואה, תשובתה לשאלה “נפש החוטאת מה תהא עליה”, היא: ‘הנפש החוטאת תמות” כלומר, מי שחטא אין לו תיקון אחר מלבד המיתה. וכן לגבי התורה המאירה את דרכנו על כל צעד ושעל בחיים. בכל מקום ובכל זמן, יש לנו הוראות בתורה. הוראות מדויקות כיצד לנהוג. אפילו במצב של חטא, דהיינו שגגה, יש לתורה עצה – להביא קורבן. אך מה יעשו המזידים, וכן השוגגים בזמן שאין בית המקדש קיים? מכאן שגם התורה נוטשת את האדם במצבים מסוימים של חטא, ואין לה תיקון עבורו במצבים כאלה.
נראה שגם חוכמה וגם נבואה וגם התורה מלווים את האדם בנאמנות עד שיחטא, אבל משחטא כולם עוזבים אותו לנפשו והוא נשאר בודד. על זה נאמר: ‘הבט ימין וראה ואין לי מכיר” – במצב של חטא גם שלושת המכירים הנאמנים עזבוני. “אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי” – על מי אשען?
היחיד שאינו נוטש את האדם הוא יחידו של העולם – “אין עוד מלבדו”. לאחר שכולם נוטשים את האדם אחרי שחטא, מתקרב אליו ה’ יתברך ואומר: “יעשה תשובה ויתכפר”, מידת התשובה היא בחינה יותר גדולה של קירוב. בכך נתקרב ה’ כביכול אל האדם יותר ויותר, שמצד מידה זו הקדוש ברוך הוא עם האדם גם בחטא, “ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים”. זהו יסוד התשובה שהקדוש ברוך הוא נמצא עם האדם לעולם. “השוכן איתם בתוך טומאתם” – בחטא, לאחר החטא ובגיהינום, עד עולם לא יעזבנו.
טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך – למה טוב? שהוא ישר. ולמה ישר? שהוא טוב”. כלומר, התשובה נובעת אך ורק מכוח שתי מידות אלה הקדוש ברוך הוא – טוב וישר”, המחזיקות את האדם וסומכות אותו גם לאחר החטא. ריבוי הרחמים האין סופי והתקרבותו יתברך אל האדם לפני החטא, צריכים היו להיפסק ולהתנתק על ידי החטא, ורק מכוח טובו ויושרו יתברך הוא בא ומורה חטאים בדרך, שכן עתה לאחר החטא דרושה מידה יותר גדולה של חסד ורחמים.
חז”ל אומרים: “ה’, ה’ – אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה”. לאחר החטא כבר לא די בה’ של קודם החטא. חוכמה, נבואה ותורה שייכות לה’ לפני החטא, אחרי החטא הן עוזבות את האדם. אז הוא מונהג רק מכוח טובו ויושרו. נמצא חוטא נשכר בכך שזוכה ל “ה’ לאחר שיחטא”. לולא זאת לא היתה לו תקווה, וזוהי מידת התשובה. הרמב”ן אומר שבפסוק “כי קרוב אליך הדבר” מדבר במצוות התשובה. לפי זה מתפרש “לא בשמים היא” – כולם עזבו כבר את החוטא ואין עימו לא תורה ולא נבואה ולא חוכמה. מה נותר לו? “כי קרוב אליך הדבר מאוד” – רק הבורא יתברך נמצא עמו תמיד ולא יעזבנו, וזוהי מידת התשובה. ומכיוון שהתשובה היא כל כך בגדר “קרוב” – שהרי כולם נטשוהו, ורק הבורא נותר עימו מסוד הקירבה אל ה’ לאחר שיחטא שמשפיע עליו רחמים רבים – איך לא ישוב?
עשרת ימי תשובה הינם “אליה וקוץ בה”, כמו שמצינו בחז”ל. מצד אחד נאמר על ימים אלה “קראוהו בהיותו קרוב”, והקירבה של הבורא יתברך בימים אלה אמנם גדולה עד מאוד אפילו ליחיד, אשרי הזוכה לכך. אבל “קוץ בה”- שככל שמידת הרחמים והקירבה גדולות יותר, אם האדם בכל זאת אינו מתעורר, הרי הוא מביא על עצמו את מידת הדין.
מזה יש להתעורר עד כמה יש להוקיר כל רגע ורגע של עשרת ימי תשובה שבהם תלויים כל אושרו והצלחתו של האדם. וחלילה להיפך – תלוי בזה כל סוד עונשו. על כן נשובה אל ה’ וירחמנו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח.
לעיתוי נשמת אביחי בן מרים
לעילוי נשמת יששכר בן חדרה
לעילוי נשמת אור ישראל בן טלי
לעילוי נשמת החיילים שנהרגו על קידוש השם
לרפואת החולים והפצועים
לחזרת החטופים
לשמירה על החיילים ועל ישראל
ולגאולה קרובה ברחמים, אמן.