“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל” (לא, יט ) “כתבו לכם” , אמר רבה, אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצווה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה (סנהדרין כ”א 🙂
מצוות עשה מן התורה שכל יהודי יכתוב לעצמו ספר תורה, שנאמר “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת”, וכוונת התורה לצוות כל אחד ואחד מישראל שיכתוב לעצמו את כל התורה שכלולה בה שירת האזינו.
אפילו אדם שירש מאבותיו ספר תורה כשר, אינו יוצא בו, אלא מצווה עליו לכתוב את התורה בעצמו. שני טעמים עיקריים נאמרו למצווה זו.
הראשון, בכתיבת התורה על הקלף בדיו, כמסורת המקובלת איש מפי איש עד למשה מסיני, יש משום המשכת התורה, וכפי שאמרו חז”ל שכל המקיים מצווה זו, מעלה עליו הכתוב כאילו קיבל את התורה מהר סיני (מנחות ל ע”א).
הטעם השני , כדי שיהיו ספרי תורה נמצאים אצל כל אחד מישראל, ויוכלו ללמוד בהם תמיד, למען יזכו לדעת את ה’ ולקיים את מצוותיו. ואף אם ירש אדם ספר מהוריו, מכל מקום יתכן ויקשה עליו הלימוד בספר הישן, ועל כן ציוותה התורה שכל אחד יכתוב לעצמו ספר שבו ילמד כל ימי חייו. (ספר החנוך מצווה תרי”ג) .
מצווה מן המובחר שיכתוב בעצמו את התורה בדיו על קלף. אבל מי שאינו יודע לכתוב בכתב מיוחד (כתב סת”ם) שכותבים בו את התורה, או שהוא טרוד במלאכתו ואין לו פנאי לכתוב את התורה, יכול לקיים את המצווה על ידי שישכור סופר שיכתוב עבורו את התורה, וגם באופן זה הוא יוצא ידי המצווה מן המובחר.
אבל אם יקנה ספר תורה שכבר נשלמה כתיבתו, אף על פי שקיים את המצווה, לא קיים מצווה מן המובחר , שכן הספר נכתב שלא בשליחותו, ואמרו חכמים שהרי הוא כחוטף מצווה מן השוק.
לכן מי שאינו רוצה לטרוח בחיפוש הסופר אלא רוצה לקנות ספר מוכן, יקנה ספר שעדיין חסרות בו כמה אותיות, והסופר יכתבן בשליחותו ובזה יהיה שותף בהשלמת כתיבת התורה .
בעקבות שני הטעמים שראינו לעיל מתעוררת שאלה האם בקניית ספרי קודש מקיימים את המצווה לכתוב ספר תורה ? כלומר, השאלה היא מה עיקר משמעות המצווה: לכתוב את הספר המקודש על הקלף בדיו כדי להתקשר באופן אישי למעמד הר סיני, או לכתוב את התורה כדי שכל יהודי יוכל ללמוד בה?
נחלקו בזה הראשונים: לדעת הרמב”ם (הלכות סת”ם ז, א ) עיקר המצווה שכל יהודי יכתוב לעצמו את הספר המקודש על קלף בדיו.
ולכן גם כיום שלומדים בספרים המודפסים, מצוות כתיבת ספר תורה על קלף נשארה במקומה. אולם לדעת הרא”ש (הלכות ס”ת א ), עיקר מגמת המצווה שכל יהודי יוכל ללמוד את התורה.
ולכן כיום שמניחים את ספר התורה המקודש בבית הכנסת, ולומדים מתוך ספרים רגילים, מצוות עשה על כל יהודי לקנות תנ”ך, משנה, תלמוד, וספרי הלכה, אמונה ומוסר, כדי שיוכל להגות בהם הוא ובניו.
כלומר לדעת הרא”ש, עיקר מגמת מצוות כתיבת ספר תורה – לסייע ללימוד , ואם כן, לאחר שהותר לכתוב את התורה על נייר, וכן הותר לכתוב את התורה שבעל פה, המצווה כיום היא לקנות את ספרי הקודש היסודיים לצורך הלימוד.
יש אומרים, שלמרות דעת הרא”ש , עיקר המצווה כיום לקנות ספרי קודש ללימוד, גם הרא”ש מסכים שמצווה על מי שיכול – לכתוב את ספר התורה המקודש בדיו על קלף (ב”י, ב”ח וט”ז ) .
ויש סוברים , שלדעת הרא”ש אין כיום מצווה שיכתוב אדם לעצמו ספר תורה על קלף, משום שממילא הוא לא ילמד בו, אלא המצווה המוטלת עליו היא לקנות לעצמו את כל ספרי היסוד התורניים, ורק הציבור צריך לדאוג לכך שיהיו לו בבית הכנסת ספרי תורי לקריאה בציבור ( דרישה ושך) .
למעשה הלכה כשתי השיטות: מצווה על כל יהודי לקנות לעצמו את ספרי היסוד התורניים, כגון תנ”ך, משנה, תלמוד, שולחן-ערוך, ועוד ספרי הלכה, מוסר ואמונה.
ומצווה להדר לקנות ספרים יפים ונעימים ללימוד, שנאמר (שמות טו, ב): “זה אלי ואנוהו”, “התנאה לפניו במצוות” (שבת קלג, ב). כמו כן מצווה על מי שידו משגת לכתוב את ספר התורה המקודש בדיו על קלף, או להשתתף במימון המצווה.