באחוזה יפה ורחבת ידיים, מלאה בכל טוב, התגוררו רבי ברוך והרבנית רבקה בהרחבה עצומה. היו להם שדות ענק, סוסים ופרות, כסף ומטעמים – כל מה שבן אדם יכול לרצות. אך הם לא היו מאושרים, דבר אחד ויחיד חסר להם – ילד. על זה הם התפללו יום וליל וביקשו שהשם ייתן להם ולו ילד אחד. החודשים עברו מאז חתונתם ותפילתם לא נענתה.
יום אחד פגש רבי ברוך את חברו ר’ יצחק-שאול שהכירו היטב. ר’ יצחק-שאול שהכיר את חברו כאיש שמח תמיד ראה שהוא עצוב ושאלו מדוע פניו נפולות? ענה רבי ברוך שכבר חלפה יותר משנה מאז החתונה וטרם התברכו בילד והדבר מאוד מדאיג ומעציב אותו ואת הרבנית.
“אל תדאג” הרגיעו החבר “יש לי עצה טובה עבורך”.
“מה העצה?” הסתקרן רבי ברוך “סע אל הבעל שם טוב יחד עם רעייתך ובקש ממנו ברכה לילדים. הבעל שם טוב הוא צדיק גדול וברכותיו מיד מתקיימות”.
רבי ברוך התייעץ עם אשתו והיא הסכימה עמו שאכן כדאי לנסוע לצדיק.
ההכנות לנסיעה היו ארוכות ומורכבות ונדרשו מספר ימים כדי להתארגן. לבסוף נסעו רבי ברוך עם רעייתו רבקה ועימם חברו רבי יצחק-שאול אל העיר מז’יבוז’ מקום משכנו של הבעל שם טוב. הם הגיעו לעיירה ביום מיוחד, יח’ באלול, יום הולדתו של הבעל-שם-טוב! ביום זה הוא היה שמח מאוד וערך סעודה גדולה לכל מי שהגיע לשמוח בשמחתו.
למרות עייפותם הרבה מטלטולי הדרך הם מיהרו לבית המדרש מאחר ושמעו כי שעת הסעודה היא עת רצון לבקשת ברכות. בתום הסעודה פנה הבעש”ט אל רבי ברוך ושאלו:”רבי ברוך, היכן אשתך?” רבי ברוך התפלא מרוח קודשו של הבעש”ט שידע את שמו למרות שלא היכירו אך לא שאל שאלות וענה מיד כי אשתו נמצאת בעזרת הנשים. “קרא לה בבקשה ובואו שניכם לפגוש אותי בחדרי”.
כאשר נכנסו בני הזוג לחדרו של הבעש”ט הוא שמח מאוד לקראתם וביקש שיספרו לו מדוע הגיעו אליו בדרך כה רחוקה. כששמע את בקשתם לילד, אמר להם במאוד פנים שאין להם מה לדאוג “בעוד שנה בדיוק יהיה לכם בן זכר!”
רבי ברוך והרבנית רבקה כל כך התרגשו ורצו לדעת אם הם צריכים לעבור מקום כדי לשפר את מזלם אך הצדיק הרגי
אותם וביקש שישארו לגור באחוזתם וימשיכו לקיים מצוות בשמחה.
הזוג הנרגש נשאר בחצרות קודשו של הבעש”ט לכל תקופה אלול וחגי תשרי וניכר היה שהצדיק היה שרוי בשמחה גדולה מכך. גם בימים הנוראיים, שבהם בדרך כלל היה נוהג ביתר ע רצינות, היה בשמחה גדולה מאוד. אף אחד מהתלמידים לא ידע למה, אבל רבי ברוך ידע גם ידע. לפני שחזרו רבי ברוך והרבנית לאחוזתם נכנסו שוב לחדרו של הצדיק וביקשו את ברכת הדרך. הרבנית רבקה הבטיחה בהתרגשות גדולה שביום בו יוולד לה בן מברכתו של הבעש”ט היא נודרת שהיא תחנך אותו בדרך התורה והמצוות בדרכו של הבעל-שם-טוב. הדבר שימח מאוד את הבעש”ט והוא השפיע שפע ברכות על ראשם של בני הזוג והם נסעו לדרכם שמחים ונרגשים.
בדרכם חזרה עצרו בעיירה ויטבסק לבקר את גיסתה הרבנית דבורה-לאה וסיפרה לה שהבינה שמשהו מיוחד עומד להתרחש בזכות ברכת הצדיק. “הוא היה שרוי בכזו שמחה, ואף אחד לא הבין מדוע…אך אנחנו יודעים שילד מיוחד הולך להיוולד לנו ואני רוצה לקבל ממך הוראות ברורות איך להתנהל ומה להתפלל בימי ההריון”. חודשים ספורים לאחר מכן הרבנית כבר הייתה בהריון למרבה השמחה והיא ביקשה מבעלה רבי ברוך, שיסע שוב לבעש”ט ויבשר לו את הבשורה הטובה. ביום ח”י’ באלול, שנת תק”ה, בדיוק שנה אחרי ברכתו של הבעל-שם-טוב הקדוש – נולד לבני הזוג ילד ושמו בישראל היה שניאור זלמן.
