רשת ראה-חלק ילדים

ב”ה

סיפור לשבת

הגמ’ אומרת (מסכת גיטין דף ז.) שבאם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים שיעשה יותר צדקה ועי”ז יתרבו נכסיו, וכל שכן כשנכסיו מרובין שמחוייב לעסוק הרבה בצדקה. אבל האדם אומר: עכשיו המצב קשה אני לא נותן כעת, וכשיהיה לי אני יתן הרבה בעז”ה. מספריםשפעם היה כפרישאירס אתבתו לבחור בן תורה. שמע הכפרי על מנהג שנותנים ש”ס לחתן, בירר היכן ניתן לקנות וירד העירה, לקנות את הש”ס ולשלחו אל החתן, ואכן קנה ש”ס ‘עוז והדר’ של ‘מתיבתא’ עבה מאוד, כשרצה לשלוח את הש”ס, נכנס לבית הדואר בעיר, ניגש אל הפקיד וקנה ‘בול’ בשקל אחד! לקח את הבול והדביק על הקופסא, רשם לכבוד החתן היקר… ו…נותן לפקיד “תשלח לי את זה” ורוצה ללכת. אומר הפקיד, רק רגע, שם את זה על המשקל ואומר לו אדוני צריך להוסיף בולים, שואל הכפרי, למה. אומר הפקיד “כי זה כבד וזה שוקל הרבה” ואתה שמת רק בול אחד של שקל, אומר לו הכפרי “תגיד הכל בסדר? ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! מה אתה אומר? החבילה כבידה? נו, אם נוסיף בולים יהיה יותר כבד!… אומר הקב”ה, אתה רוצה שהכסף יגיע? תדביק בולים! תן לעניים! “כי בגלל הדבר הזה יברכך ד’ אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך!” ומה אומר האדם? עכשיו קשה, עכשיו החבילה כבדה ואם אני יתן כסף לצדקה הרי החבילה תהיה יותר כבדה! הבה לא נהיה כאותו נבער…

מילתא דבדיחותא

זמר מפורסם מופיע לפני קהל אסירים בכלא. אחרי ההופעה כולם מתנפלים עליו כדי לקבל חתימות. אסיר גנב אחד צועק: “אני מעריץ אותך, יש לי את כל הדיסקים שלך, כל הכתבות שלך, כל התמונות שלך, את המקרר שלך, הוידאו שלך, והסטריאו שלך…”