שפרה בפרשה – פרשת דברים

אני מתחילה יחד עם כולכם חומש חדש, ויש בזה תמיד איזו התרגשות, במיוחד בחומש דברים שיש בו גם התחלה וגם סיום. אנחנו מתקרבים בפסיעות ענק אל עבר סיום נוסף של הקריאה השנתית וכדברי הפתגם הידוע, כל סוף הוא גם התחלה חדשה, זה מן הסתם הולך להיות נכון גם פה.

אנחנו עומדים לפני שבת גורלית! שבת חזון שחל בה תשעה באב ובגלל שכך נדחה הצום ונחגג היום בשמחה גדולה תוך כדי משתה יין ומאכל בשר. ידוע הסיפור איך הלשינו המתנגדים לתנועת החסידות לפני אחד ממנהיגם על כך שראו את החסידים “בני הכת” עושים מעשים המנוגדים ממש להלכה ואפילו הם נצפו אוכלים ושותים בצום תשעה באב!!! זה שתשעה באב חל בשבת באותה שנה היה רק פרט שולי אבל הנהגות החסידים המוזרות העבירו את המתנגדים להם על דעתם והאיבה רק הלכה וגדלה.

בימינו אנחנו לא מתמודדים עם מתנגדים מבחוץ, לכל אחד יש את אלפי המתנגדים הפרטיים שלו בתוך תוכו. המתנגדים הללו כל כך רוצים להכשיל את האדם שהם תוקעים לו מקלות בגלגלים על כל צעד ושעל. בתור כותבת, ועובדת, ואמא ולומדת ורעיה וקהילה ופעילה ומה לא…אני נתקלת במקלות האלו שוב ושוב ונופלת וקמה וחוזר חלילה.

הימים האלו שאנו נמצאים ממש בסיומם הם ימים קשים לישראל, אפשר להרגיש את זה בבית, אפשר להרגיש את זה ברחוב, סיומם של שלושת השבועות בתשעה ימים נטולי בשר ויין, נטולי דברים המשמחים את האדם, משפיעים על הנפש ומה לעשות שהם גם ימי עיצומו של הקיץ וילדים שחזרו לביתם אחרי שנת לימודים ארוכה וכל זה יחד עם מטלות החיים ותכנונים מדומיינים של “השנה זה יהיה אחרת” – כל זה תופס אותי תמיד לא מוכנה מספיק ומייחלת ששלושת השבועות שיהיו אחרי תשעה באב יפיגו במשהו את רושמם של שלושת השבועות שקדמו לו.

הימים האלו של החופש הגדול מעלים בי תמיד תהיות לגבי אמינותי בתור אמא. יש כאלו שלוקחות את החופש הזה ופשוט מצליחות להרפות, יש כאלו שנלחצות, יש כאלו שממשיכות בעסקים כרגיל ואילו אני מאלו שמנסות לשלב בין הכל ובדרך כלל לא מצליחות. השנה הוצאתי סטיקר ובו כתבתי לי את המוטו החדש לחופש הגדול: “לתכנן, ולשחרר”! אני שופעת תכנונים ואז המציאות באה ומכה על פני, אני שופעת שחרורים ואז המציאות טופחת על פני מצידה השני. החכמה של שילוב בין השניים היא חכמה עתיקה וחמקמקה וקשה לי לשים את האצבע מתי לעצור. הרבה ימים אני לא מצליחה היום הצלחתי וזה כבר נצחון. בבוקרו של יום שרבי ולח, עם שלוש בנות מתוקות בבית וצילם של 9 הימים מעיב על כל אפשרות ללכת לבריכה, החלטתי להוציא אותנו לסיבוב מפנק בעיר, אחרי גיחה קצרצרה לעיריה להרשמת הקטנה לגן. רשימת התוכניות הייתה מסודרת להפליא וכל שנותר לי הוא להפליג לדרכי.

הגענו לעירייה בעשר, הפקידה הייתה פנויה והעתיד נראה טוב מתמיד. הפקידה גם הייתה חביבה ומסבירת פנים כך שנראה שאנחנו בכיוון הנכון לסיים כאן תוך עשר דקות. אך לא כך תכנן עבורי בורא עולם. לו היו תוכניות אחרות משלי, וכרגיל הוא ניצח. “רק תביאי לי את הטופס מאולגה” ביקשה החיננית בקול נעים. אין בעיה, אני ואולגה בוודאי נצליח לדלג על המכשול הבירוקרטי הקטן הזה בקלות. תוך כדי הובלת שלושת הבנות אחרי בטור עורפי יצאנו לעבר המסדרון לחפש את אולגה. אולגה הייתה בישיבה. ישיבה סודית בעלת דרג עמימות גבוה וחוסר יכולת גמור לדעת מתי תסתיים. בזאת תם החלום לסיים כאן תוך עשר דקות והחל חיפוש אחר מוצא.

ירדנו לג’ימבורי בקניון למטה לחשב מסלול מחדש. המסלול חושב, הבנות קיפצצו ואנחנו חזרנו לתור אחר אולגה. אולגה נמצאה הפעם בחדרה ולמרות שיש לי פיתוי עז לשתף אתכם עכשיו בכל הטלטולים שטולטלנו, אוותר לכם הפעם, כי מספיק שאני סבלתי לא צריך שאתם גם תעברו את זה. בשעה 12:10 הסתמן סיכוי סביר שהמחשב של פקידה מספר שלוש יחזור לתפקוד ונצליח לסיים את הסאגה המתישה הזאת. איפה אני ואיפה התוכניות שלי?!! הבנות היו מותשות, אני מיציתי כל שריר של סבלנות בגופי וכאשר בשעה טובה ומוצלחת סיימנו נשארה לנו שעה אחת בדיוק לעשות את כל מה שתכננו. אז ויתרתי, ושיחררתי, באירוע חד פעמי ויוצא דופן בעליל. ומצאנו לנו פינה לערוך איזה פיקניק מאולתר ועשינו צחוקים וצילמנו תמונות והיה כייף וחזרנו הביתה בזמן והכל הסתדר.

עכשיו אפשר להתחיל לעבוד על שאר המידות שלי, את העבודה על מידת הסבלנו – סיימנו להיום!

שנזכה לראות בבניין בית המקדש במהירה בימינו ולזכות לביטול הצום, שמאחר שנדחה שכבר יתבטל ויבוא גואל!!!

שבת שלום, שפרה