תהילים - פרק יד
פרק תהילים יד מדבר על שתי מקדשות שחרבו, ואיך נבוכדנצר החריב בית ראשון, וטיטוס החריב בית שני.
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב. (ב) יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים. (ג) הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד. (ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ. (ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק. (ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ. (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.
פרק תהילים זה בנוי משבעה פסוקי תהילים ומחולק לשלושה חלקים. בחלקו הראשון מתאונן המשורר על הרשעים והנבלים, על השחתת מידותיהם. בחלק השני: מזהירם מפני מידת הדין. ובחלק השלישי מצפה לישועת ישראל מיד שונאיהם.
“לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.”
הנבל מייצג את כל הרוע הקיים בעולם וזאת משום שאין בו תבונה ושכל, הוא רע לתכלית להנאתו ה – הוא נהנה לראות את האחר סובל למרות שעל פניו אין לו שום תועלת בכך, אין בו רחמים או ג’נטלמניות, ואין בו את השכל להתבונן במעשיו ולחזור בתשובה.
וכל השחתת המידות הזאת עד רמה של נבלות היא כתוצאה מהכפירה בבורא עולם. מאחר והנבל אינו מאמין שישנו בורא לעולם המשגיח על בני האדם הוא אומר לעצמו שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו ללא מורא. עד רמה שבכל מעשיו “אין עושה טוב” אפילו לא מצווה אחת. עד כאן תלונתו של דוד.
“יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים.”
כאשר ה’ יורד לבחון את מעשי בני האדם ולבדוק האם יש בניהם אנשים שיודעים את הדרך הטובה והולכים בה גם הוא רואה שכל מעשיהם הם רעים וחטאים ואינו מוצא בהם משהוא טוב. כמו שנאמר אצל אברהם אבינו שהיה הקב”ה מוכן לסלוח לסדום אם היה מוצא בה אפילו חמישה צדיקים.
“הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד. “
אך לאחר בדיקות לא נמצא אפילו אדם אחד שהולך בדרך טובה. ויותר מכך, כולם חוברים בחבורות כדי לעשות רע לעם ישראל.
“הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ. “
והם הרי יודעים לפי ההיסטוריה שכל מי שמתנכל לעם ה’, משמיים מתנקמים בו. והם פועלי און הפועלים בדרכי ובשירות הרוע. אוכלי עמי – שנוגשים ונוגשים ומצרים לעם ישראל “אכלו לחם” שאוכלים את עם ישראל דבר יום ביומו כמו לחם וגורמים לעמ”י צרות כחוק בל יעבור ללא הפסקה ורגילים בכך כמו שרגילים לאכול לחם.
” שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק.”
באותם מקומות שהרשעים עשו את העוולות (ויש אומרים באותם הדרכים והשיטות) כך ה’ יביא עליהם פחד גדול וינקם בהם. כי אלוקים – מידת הדין, שופט את העולם בצדק ונמצא בדור צדיק – מלשון עדת צדיקים שה’ שוכן בניהם ומגן עליהם וזה מוסב על כך שאמרו הרשעים אין אלוקים וכו’
“עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.”
ובזאת העצה שאותם רשעים מייעצים להרע ולהתעלל בעני בה תבישו – שני פירושים: 1. לא תצליחו ותכשלו בה. 2. שבדיוק בעצה זאת ה’ יפרע מכם.
“מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.”
תפילה לה’ שיושיע את ישראל מיד רודפיהם, וישיב את שבות עמו שישמחו כולם הנשים – בית יעקב והגברים ישראל ומלשון זה למדים שהנשים היו מעונות יותר ע”י הרשעים ולכן תשועתן קודמת (ואין כאן המקום להאריך בזאת).
