קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות סמויה, שכן ברוחם ובאופיים הם שונים זה מזה תכלית שינוי. גם תכנית הלימודים והקו המנחה רחוקים זה מזה.
יוצאי בית במדרש האחד זוכים לתואר “תלמידיו של אברהם אבינו”, ואילו בוגרי המקום השני מכונים בשם “תלמידיו של בלעם הרשע”.
המשנה אומרת כל מי שיש שלושה דברים הללו – עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם הרשע?

תלמידיו של אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ונוחלים לעולם הבא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשים גיהינום ויורדים לבאר שחת.
אין ספק שכל אחד מבני אברהם יצחק ויעקב, הוא בין תלמידיו של אברהם אבינו ע”ה. ומי מאיתנו בעצם אינו רוצה בכך? הגר”י לוינשטיין זצ”ל היה אומר שאפשר להסב על שולחנו של אברהם אבינו, ועם זאת להימנות על תלמידי בלעם הרשע. כי כדי ללמוד מאברהם יש להשקיע הרבה מחשבה ולימוד בג’ דברים אלה. השאלה הנשאלת היא כיצד עושים זאת? והתשובה: התורה מחנכת אותנו לשליטה על היצר ולרכישת מידות טובות אשר נלמדו בבית מדרשו של אברהם אבינו.

הקשר ההדדי בין תורה ומידות.
רק התורה יכולה להשפיע על התפתחות נפש האדם, ועל הטבת מידותיו. התורה אינה חוכמה בעלמא, אלא היא סוללת דרך לעבודה מעשית, היא מעדנת את הנפש ומרוממת אותה. ומי שהולך בדרכה מקדש את כל תחומי החיים בעולם הזה, ואינו להוט אחרי תאוות העולם ותענוגיו. ואילו בלעם גדל והתחנך על פי החוכמה השכלית האנושית, בלי תורה. לפיכך, סופו שנעשה בעל מידות רעות. כי אין לחוכמה שום השפעה על היצר הרע, והיא אינה מספקת לאדם כוחות ואמצעים כדי להתגבר על יצרו ולהימנע מלעשות כל שליבו מתאווה.
כשם שראינו שהתורה היא תנאי מוקדם לעליית האדם ולשיפור מידותיו ותיקונן, כך מהווה עניין המידות יסוד ושורש לקיום התורה והמצוות. וכך אומר רבי חיים ויטאל זצ”ל: “והן (המידות) כיסא ויסוד שורש אל הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלויות תרי”ג מצוות התורה”.

עתה אפשר לומר שהמידות קשורות בקשר הדדי. מצד אחד הן מהוות יסוד לכל מצוות התורה, אך בלי תורה אין אדם שליט על יצרו, ואין יכול לרכוש מידות טובות.
מדברי רבינו יונה ז”ל למדנו ששלוש המידות הטובות שמצאנו אצל אברהם אבינו ע”ה, הן היסוד לכל המידות הטובות.
המידה הראשונה היא נפש שפלה. מהי נפש שפלה? המידה שלא לבקש לעצמו מאומה. כאברהם אבינו, שכאשר היתה לו הזדמנות להתעשר על ידי מלך סדום, אמר:” אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך”. אברהם לא הסתפק באמירה זו, כי חדש שיתגבר עליו יצרו, ולכן נשבע: “הרימותי ידי אל ה’ “.
מידה נוספת של אברהם היא עין טובה, כאשר מסר נפשו להתפלל על אנשי סדום. הם פעלו נגד מגמתו להפיץ את תורת החסד בעולם, בכך שהפגינו קמצנות בקיצוניות מופלגת, ואף על פי כן לא נמנע מלבקש על הצלתם והצלחתם.
רוח נמוכה – מצאנו אצל אברהם אבינו ע”ה מדבריו: “ואנוכי עפר ואפר”.

ובפרשת וירא “כי על כן עברתם על עבדכם”, רואים את הרוח הנמוכה שהיתה לו. לא רק כלפי הקדוש ברוך הוא הוא השפיל את עצמו, כי אם גם כלפי בני אדם. אדם שרוחו נמוכה בו, סבור באמת שכולם עדיפים עליו.
עבודת המידות דורשת לימוד מוסר בקביעות ובעקביות.
אשרינו שיש לנו תורה המדריכה אותנו ומעניקה לנו את הכוח לכבוש את רצוננו ואת תאוותינו. אשרינו שניתנה לנו האפשרות להימנות על תלמידי אברהם אבינו וללכת בדרכו במידות טובות ונעלות אשר בהן תלויות תרי”ג מצוות התורה, כדברי רבינו חיים ויטאל ז”ל. וכך נזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ע”ה, לאכול פירות בעולם הזה ולנחול עולם הבא.

לעילוי נשמת אביחי בן מרים ולעילוי נשמת יששכר.