“לא תירא מהם כי ה’ אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים”.
חובת המאמין השלם אומר הגר”י לוינשטיין זצ”ל להאמין שאין נבצר מהקדוש ברוך הוא לעשותו! האדם חייב לדעת ולהכיר שאין בטבע ובבריאה שום חוק עצמאי ,אלא הגל נעשה על פי רצונו יתברך.
“ראה אנוכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה”.
“ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמרו ‘החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה'”.
שמא יאמרו ישראל ונתן המקום לפנינו שתי דרכים מדרך החיים ודרך המוות, נלך באיזו שנרצה. תלמוד לומר: ‘ובחרת בחיים’.
“ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שאל מעמך כי אם ליראה”.
הגדרת מצוות היראה כיסוד המצוות מחייבת אותנו. אמר הג”ר אורי שרגא הלוי קלרמן שליט”א עלינו לבדוק אם אנו מקיימים מצווה זו בדקדוק.
“אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו”.
הקדוש ברוך הוא נתן למרכבה הטמאה כוח לשנות סדרי טבע המזלות שהם נקראים פמליא של מעלה, אבל שלא יהא בכוחה לשנות חלילה מסדר הפעולות הקדושות של כוחות המרכבה הקדושה.
אולם השמחות היה הומה אדם, כולם שמחים ומתרגשים.
לא בכל יום משתלבת מצווה לשמח חתן וכלה עם מצות “לב אלמנה ארנין”.
“ויאמר אלעזר הכוהן וגו’ זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ את משה”.
“ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם חוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו…”
בתחילת פרשת פנחס נאמר: “פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו’. לכן אמור הנני נותן
פרשה שלמה מוקדשת בתורה לניסיונו של בלעם לקלל את עם ישראל. מי יודע מה קורה אילו היה בידו לבצע את זממו. ומדוע? משום שבלעם לא קילל סתם כך. הוא חיפש נקודות תורפה בעם ישראל, כדי לקטרג עליהם ולעורר את זעמו של הקדוש ברוך הוא.
אומר הרב לוינשטיין זצ”ל שלפי חז”ל, ההסתכלות בחוקי הבריאה והתורה מביאה אותנו להכרת ייחוד הבורא בעולם.
לכל אדם יש ייעוד ותכלית בחיים, וכל אחד חי בתוך ה”משבצת” שייעדו לו בתכנית הכללית בבריאה.
חטא המרגלים סוגיה עמוקה היא. אפשר לתמצת את הוויכוח שבין כלב לבין שאר המרגלים בשני משפטים – כלב אמר: “עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”, והם אמרו: “לא נוכל לעלות”. מחלוקת זו מציגה בפנינו את שני צידי המטבע בנושא הערכת היכולת.
אברהם אבינו ולוט בן אחיו, יכולים לשמש לנו דוגמא ולימוד לשתי הגישות הנ”ל.
הגר”ח פרידלנדר זצ”ל בספרו “שפתי חיים “מביא בשם הרב מפוניבז’ זצ”ל – י”ב אלף תלמידים היו לרבי עקיבא. וכולם בפרק אחד מתו. למה? שהיתה עיניהם
“וזאת תהיה תורת המצורע… והובא אל הכהן. טהרת המצורע וריפויו אינה תלויה ברופא, אומר ה”חפץ חיים”, כי אם בכהן. והטעם לפי שנגע הצרעת בא על
“ואם על תודה יקריבנו” בדרך כלל רגילים המודים להודות רק על הנס שנעשה עמהם ועל החלצותם מן הצרה. אבל האמת צריכים הם להודות לא רק
“עלה אשה ריח ניחוח לה’” העיקר בעבודת ה’ הוא כוונת הלב. הגרי”ל חסמן זצ”ל: יסוד הקורבן – התקרבות האדם לאלוקיו במחשבתו ובכניעת לבבו אליו, להדבק
ויקהל משה. רבותינו בעלי אגדה אומרים:מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה “ויקהל” אלא זאת בלבד.אמר הקדוש ברוך:עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם
האומנם מי שעוסק בתורה הוא בן חורין? לפי ההנחה המקובלת, חיי חופש וחירות הם דווקא מנת חלקם של פורקי עול תורה. כיצד אפוא, נוכל להבין
כאשר האדם מביט אל המקומות הנשגבים האלה, מיד הוא ממעט בדיבורו. כמו שכתוב: “כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים”
ונשאלת השאלה, הרי כל הכסף והזהב שייך לה’ וכפי שכתוב: “לי הכסף ולי הזהב נאום ה'”, ואם כן, מה צורך יש לה’ בתרומה זאת.
ה”חפץ חיים” אומר שכל מיני צער הבאים על האדם הם מן השמים. ואפילו חירופים וגידופים מכוונים מהשמיים, אלא שמגלגלים חוב על ידי חייב.
מהעובדה שיתרו נוטש את משפחתו וממיר את דתו הבינו חז”ל שכנראה שמע שמועה מיוחדת שהסובבים לא שמעו אותה. ולכן יש כאן תמיהה. יתרו שמע מה שכולם שמעו את אותה שמועה.
כוונתם בזה היתה לעורר רחמי שמים וקיוו שכשם שהם עוסקים בגמילות חסדים, כך יתעורר גם למעלה חסד השם יתברך עליהם ויבטל מעליהם את הגזירות של פרעה.
לבסוף באמת כך היה, דבר זה היה סיבה לגאולתם.
מצוות הביטחון הנגזרת מתוך מצוות האמונה, מחייבת את האדם לבטוח ולהאמין שכל מה שנעשה עמו בוודאי לטובה.
תמוהה העובדה שלעיתים, אף שבשעת הייסורים נכנע האדם ומצדיק עליו את הדין, מ”מ כאשר הוא מרגיש הטבה במצבו הוא שוב מקשה את ליבו וחוזר לעסקיו כתמול שלשום. והרי זה ממש כפרעה בשעתו!
