מאמר

“ואיש מאת קדשיו לא יהיו איש אשר מיתן לכהן לו יהיה” רמז יש כאן, אומר ה”חפץ חיים”, לעיקר גדול וחשוב שצריך כל אדם לזכור כל

אדם הפונה אל ידידו הנאמן בבקשת עזרה, נענה בחיוב, כל עוד אין הבקשה חורגת מגדר יכולתו של הידיד. רק מלאכי מעלה יכולים לקבל על עצמם

“וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך” ארבעה אופנים של חסד שהתורה הקדושה מתווה דרך לעצמה בעניין החסד, ובכל אחד מהם חידוש בשבילנו. חסד- מעלה בנותן

שונה היא שבת קודש מכל שאר המצוות, אומר הגר”ש וולבה, בכך שהיא אינה מצווה גרידא שנתן לנו הקדוש ברוך הוא אלא מתנה. חז”ל אומרים: “אמר

שנינו במשנה: “עקיבא בן מהלללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו: חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר, ונעשה אב בית דין לישראל. אמר להן: מוטב לי

“וידום אהרון” – “קיבל שכר על שתיקתו. הגר”י ניימן זצ”ל אומר: קבלת הדין באהבה במקרה של אבון, רחמנא ליצלן, דורשת התעלות לדרגה גבוהה של יראת

אילו היתה מטרת עשר המכות וכל האותות שנעשו במצרים, רק כדי להוציא את בני ישראל משם, לא היה צריך להרבות בהם כל כך. להשגת מטרה

כל אדם הוא שופט. בכל שעה מימי חיינו יושב כל אחד מאתנו על כס המשפט, ומחובתנו לשפוט בצדק את עמיתנו. במה הדברים אמורים? בצו התורה

כוח אחד מקנן בכל אדם – העמוק שבכוחות. וכוח כביר הוא. למעשים הוא מביא, וגם את הדרך הוא מאיר, כי גם סיעתא דשמיא הוא מעורר:

ייחודו של אור הגילוי של פורים כאשר שרויים אנו כבר בעיצומה של שמחת התרת הספיקות, מבקשת נפשנו לדעת ולהבין ביתר עמקות את ייחודו של אור

“ריח ניחוח אשה לה’ הוא”. ריח ניחוח – נחת רוח לפני שמאמרתי ונעשה רצוני” (רש”י). בספרו “זכרון מאיר” כתב הגר”מ רובמן זצ”ל שעל פי דברי

“דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה” “מי שנאמר בו ‘לה’ הארץ ומלואה’, ‘אשר לו הים והוא עשהו’ ואמר ‘הן לה’ אלוקיך השמים וגו’, הוא

בדרך כלל רגילים אנו לפרש ששקר הינו דבר שאינו נכון. הגרי”ל חסמן זצ”ל מעיר תשומת לבנו בעניין זה לדברי הגמ’ בשבועות – הורו חז”ל לכל

הבטחת “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” שניתנה לאברהם אבינו ע”ה בברית בין הבתרים, מקפלת בתוכה מובנים שונים של רכוש שבהם זכו ישראל בצאתם ממצרים. המובן

“כך דרכה של תורה, פת במלח ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך

“ויצא יעקב מבאר שבע” “אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי” אמר יעקב, אליעזר כשהלך ליקח לרבקה מה כתוב “ויקח העבד עשרה גמלים”, ואני לא

“ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה”. “לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר ‘רגזו ואל תחטאו’. נצחו מוטב, ואם

“גר ותושב אנוכי עמכם”. המגיד מדובנא תמה על משמעות המושג “גר ותושב ” הנזכר בפרשתנו, שהרי אם גר הוא, אינו תושב, ואם תושב אינו גר?

” ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם”. מקשים העולם על השוני ביחסה של התורה אל הניסיון הראשון לעומת הניסיון האחרון – הוא לפלא

אף בעבודת ה’ כלל גדול בעבודת האדם, אומר הגרי”ל חסמן זצ”ל בספרו, שלא ישכח אף לרגע תכלית חייו ולעולם תהיה מטרתו לנגד עיניו בכל עת.

“כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ…”. בגמרא סנהדרין מבואר שבדורו של נוח השחיתו את דרכם לא רק בני האדם, אלא אף הבהמות שינו

לקראת שבת לכו ונלכה “ויברך אלוקים את השביעי ויקדש אותו” “כמה נואלו אותם אותם קטני אמונה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת ממנה”. אמר מרן

לקראת שבת לכו ונלכה – חג הסוכות הסוכה מסמלת את היות העולם הזה עראי ולא קבוע אחד השלבים המסוכנים ביותר בטיסת החלל, היא החזרה לתוך

בספר ה”חינוך “: “שהיה מחסדי הא-ל על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו שאילו יתקבצו עוונות הבריות שנה, תתמלא

“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל” (לא, יט ) “כתבו לכם”

” כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו: ואמרת לפני ה’ אלוקיך ביערתי

מדוע יש צורך לצוות “ובחרת בחיים”? “ובחרת בחיים!” – צו אלוקי זה טומן בחובו את תמצית העבודה כל איש בישראל. חיי התורה, הכוללים את קיום

הרב יצחק מאלצן זצ”ל מביא את הפסוק “אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה”, ומבארו כך: ישנו הבדל בין הצדיק לבין הישר, בעוד שהצדיק מקיים את

” לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה’ אלוקיך בכל משלח ידך

” על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”(יז, יא) “לא תסור” –