צאת הכוכבים

צאת הכוכבים הוא מושג שמוסכם על כולם. כלומר לאחר דיום בגמרא ובראשונים ובאחרונים, כולם מסכימים שיציאת ג’ כוכבים (בינוניים) הוא הזמן שנקרא “צאת הכוכבים” ועליו סמוכים עניינים הלכתיים רבים. אלא שכיון שקשה לראות את הדבר בעין, מסיבות רבות (תנאי האקלים, שטח הראות, אזו הראות וכו’) על כן נאמרו כמה שיטות בנושא. ישנם הסוברים שצאת הכוכבים הוא 13.5 דקות, או 18 דקות  (שהם שלושת רבעי מיל לשיטת השונות בהגדרת הליכת מיל, וגם בזה ישנן שיטות שונות באופן החישוב)  ויש הסוברים שיש להוסיף על זמן זה עוד זמן מסויים (כנגד “עובי הרקיע” ועוד.)   ישנם הסוברים שהומשג שלושת רבעי מיל שנאמר בגמרא הוא דווקא בימי ניסן ותשרי שהם ימים שבו היום והלילה שווים. אך בחוש רואים שבתקופת הקיץ או החורף עדיין אור לאחר 13.5 דקות. ולכן בזמנים הלא שווים יש לחשב לפי מעלות, כלומר לפי מצב השמש מתחת לאופק באופן שנמצאת באותם מעלות כפי שהייתה ביים השווים. וזמנים אלו מאוחרים הרבה יותר מ13.5 דקות. 

(מקורות : שו”ע סימן ח, נה, ועוד ובנו”כ)