במבט ראשון לא ברור למה נקבע חג הסוכות בט”ו בתשרי. הרי לא ישבנו בסוכות דווקא בתאריך זה, אלא במשך תקופה ארוכה, לאחר יציאת מצרים. סביר גם להניח שזה לא מקרי שחג הסוכות חל ימים ספורים לאחר יום הכיפורים. ננסה לברר את הקשר ביניהם – בעזרת מדרש תנחומא שמביא משל יפה כדי להסביר לנו למה חג הסוכות מכונה ‘ולקחתם לכם ביום הראשון’ , שהרי הוא איננו הראשון לחודש אלא החמישה עשר בחודש? משיב המדרש: משל לעיר שהיתה חייבת מיסים למלך ולא שילמה לשליחי המלך. החליט המלך להגיע בעצמו ולגבות את החוב. בני אותה העיר שמעו על כך – ושלחו משלחת של נכבדי העיר. כשפגשו את המלך הם הסבירו שאין להם יכולת לעמוד בתשלום, וביקשו רחמים מאת המלך. המלך התרצה לוותר על מחצית החוב. המשיך המלך לכיוון העיר ואז יצאו לקראתו הבינוניים שבעיר [מעמד הביניים] והסבירו שגם חצי קשה להם לשלם. הסכים המלך לוותר על חצי מהחצי, ולהסתפק ברבע מהמס המקורי.
כשהתקרב המלך לעיר יצאו כל אנשי העיר לקראתו והסבירו שגם רבע אין להם… אמר להם המלך – בשבילכם אני מוותר על כל החוב, אבל מכאן מאילך מתחיל חשבון חדש – תקפידו לשלם בזמן. הנמשל, גם הוא כתוב במדרש. המלך זה כמובן הקב”ה. בני העיר אלו בני ישראל. אנו צוברים בכל השנה ‘חובות’ כלפי הקב”ה ואז מגיע זמן הדין. גדולי ישראל מתענים לפני ראש השנה וה’ מוחל, בין ראש השנה ליוה”כ יש יחידים נוספים שמתענים וה’ מוחל עוד, ואז ביוה”כ כולם מתענים וה’ מוחל הכל – אבל אומר מכאן מתחיל חשבון חדש – ‘ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר…’ – ראשון לחשבון. ומה ישראל עושים? נוטלים את לולביהם ומהללים את הקב”ה – והוא מוחל להם את עוונותיהם. המדרש יפה מאוד, אבל יש בו קושי: אם ביום הכיפורים ה’ סלח על כל העוונות, למה צריך שימחל שוב בחג הסוכות? ובכלל – חג הסוכות אינו חל למחרת יוה”כ אלא רק חמישה ימים אחריו? מסביר מו”ר הרב דרוקמן, שיש שני סוגי מחילה. ודאי שיום הכיפורים הינו יום של סליחה מחילה וכפרה – אבל הכפרה מגיעה מתוך צער ותענית. נשים לב, שגם בראש השנה המצווה העיקרית של היום הינה מצווה שאיננו פעילים בה אלא סבילים – לשמוע קול שופר. אין מצווה לתקוע, אלא לשמוע.
גם ביוה”כ המצוות המיוחדות ליום זה קשורות לעינוי – המנעות מאכילה ושתיה, מסיכה ורחיצה ושאר עינויים. אין מצוות מעשיות. זה מבטא תשובה מתוך יראה. המדרש מדגיש שיש שלושה שלבים של תענית – בהתחלה גדולי הדור, אחר כך יחידים נוספים ובסוף כל הציבור – הכל דרך תענית. לעומת זאת בחג הסוכות יש מהפך עוברים לעבודת ה’ בשימחה גדולה. המצוות הן חיוביות – לא להמנע ממעשים אלא להרבות בעשייה. מיד אחרי יוה”כ עוסקים בקניית ארבעת המינים, בניית הסוכה, בקישוט שלה – הכנות מעשיות. זה מוביל למחילה גדולה יותר. הרב קוק מסביר שעם כל הערך העצום של התשובה ביום הכיפורים יש לה גם חסרון אחד: אדם שמפנים כמה הוא כשל בדברים שונים בשנה שעברה, עלול להירתע מעשייה. הוא עלול לחשוש מכשלון נוסף ולכן להמנע מעשייה. ימי הסוכות הם התיקון הגדול לחשש זה. אלו ימים של עשייה מרובה כהכנה לחג, ובחג עצמו יש ריבוי של שמחה – נוטלים לולב שעליו נאמר ‘ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת ימים’, במקום לצום אוכלים ושותים בסוכה ושמחים בשמחת בית השואבה ומשם לשמחת תורה. ככה צריכים להיראות חיים יהודיים שלמים – מלאים בעשייה ובשמחה. זו התשובה המלאה.
רעיון לחג הסוכות – מתורת מו”ר הרב דרוקמן הכ”מ
