ואני תפילתי פרק 12 הרב מאיר ערד על “ברכות התורה”

הרב מאיר ערד על ברכות התורה על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: ברכות התורה

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים את סדרת השיעורים על התפילה, ביאורי התפילה על פי הפשט ועל פי הפנימיות. אנחנו נמצאים בברכות השחר והגענו לברכות התורה.

בבוקר כשאנחנו קמים אנחנו צריכים לברך את ברכות התורה, עוד לפני שלומדים תורה צריך לברך את הקב”ה על זה שנתן לנו את התורה. הברכות של התורה שאנחנו מברכים, הן ברכות שאנחנו גם אומרים אותן בקריאת התורה, לפני שעולים לתורה, כשמסיימים את העליה לתורה, בהתחלה ובסוף אומרים את הברכות האלו וגם כל יום ויום.
נקרא את הברכות ולאחר מכן ננסה להבין קצת את המשמעות הרוחנית הפנימית שלהן. ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה. זו הברכה הראשונה אנחנו מברכים את הקב”ה שקידש אותנו במצוות שלו ונתן לנו את המצווה החשובה הזו מצוות לימוד תורה. לאחר מכן ממשיכים “והערב נא ה’ אלוקינו את דברי תורתך בפינו” הערב זה מלשון ערבות ומתיקות. שהתורה שאנחנו לומדים תהיה ערבה ומתוקה בתוכינו, בפינו ובפי כל עמך בית ישראל” בפה שלנו ובפה של כל שאר עם ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאציאנו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה” נלמד את התורה לשמה. כמו שנסביר בהמשך מה הפירוש לימוד תורה לשמה.

ברוך אתה ה’ המלמד תורה לעמו ישראל.

לאחר מכן ממשיכים ברכה שלישית ואחרונה, ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה’ נותן התורה. הברכה הזו אנחנו משבחים את הקב”ה שמכל העמים כולם הוא בחר דווקא בנו ונתן לנו את התורה שלו. לכאורה, אפשר לנסות לשאול ולהבין למה בכלל צריך לברך את ברכות התורה? יש מצווה ללמוד תורה, נלמד תורה. למה צריך לברך את ברכת התורה? יותר מזה, הגמרא אומרת משפט מאוד מעניין. היא אומרת “על מה אבדה הארץ? ” למה ארץ ישראל אבדה, היה חורבן, הייתה גלות, “על עוזבם את תורתי והיא מסבירה מה הכוונה עוזבם את תורתי, “שלא בירכו בתורה תחילה” כלומר, הבעיה לא הייתה עצם הלימוד תורה, אלא שלא בירכו בתורה. מה הכוונה? מה הבעיה בזה שאדם לא בירך? בסד, הוא לומד תורה והתורה חשובה לו אז מה זה משנה אם הוא מברך או לא. אנחנו יודעים שברכה זה לא עיקר המצווה. אדם שעשה את המצווה ולא בירך את הברכה יצא ידי חובה, אם הוא ברך את הברכה ולא עשה את המעשה אז הברכה היא ברכה לבטלה וזה חמור אבל העיקר זה הקיום של המצווה, הברכה היא מדרבנן, הם כבר תיקנו שאדם מברך לפני קיום המצווה. מה הוא העוון הכל כך חמור שלא בירכו בתורה? מסביר הר”ן, אחד המפרשים, הוא אומר ככה. וודאי עוסקים היו בתורה תמיד, אלא שלא היו מברכים בתורה תחילה כלומר, שלא הייתה חשובה בעיניהם כל כך שיהיה ראוי לברך עליה. שלא יהיו עוסקים בה לשמה ומתוך כך, היו מזלזלים בברכתה. כלומר, הר”ן בעצםמסביר לנו רעיון מאוד עמוק. הבעיה היא לא הלימוד, הבעיה היא איך מתייחסים לתורה. האם אתה מתייחס לתורה במהות האמיתית שלה או שאתה מזלזל במשמעות שלה? מה הכוונה, התורה היא לא רק עוד חכמה שה’ נתן לנו. יש הרבה חכמות במציאות, הרבה חכמות בעולם, התורה היא חכמתו של הקב”ה. התורה זה לא רק איזה שהוא פילוסופיה או שכל אנושי, אלא היא חלק מהחכמה האלוקית מהרצון האלוקי של ה’. אדם שלומד תורה, צריך להתייחס לתורה בכבוד כיוון שזו תורת ה’. התורה של הקב”ה, וכמו שאומרים חכמים שאדם לומד תורה, הוא צריך להרגיש כמו בשעת מתן תורה. מה להלן באימה וביראה ברטט ובזיע אף כאן באימה ביראה ברטט ובזיע. הלימוד תורה צריך להיות מתוך הכרה שזוהי תורתו של הקב”ה. לכן אנחנו גם כן אומרים בברכה בברכות התורה, מסיימים את אחת הברכות “נותן התורה” נותן – לשון הווה. לא נתן את התורה, נותן התורה. כי יהודי צריך להרגיש שבכל רגע ורגע ה’ נותן את התורה מחדש. כמו מתן הר סיני כולנו עמדנו באימה וביראה, מול נתינת התורה האלוקית. כך היהודי צריך להרגיש ברגע זה שהוא לומד תורה, שה’ נותן לו את התורה עכשיו, שה’ ברגע זה מוסר לו את התורה, את החכמה האלוקית והוא צריך לגשת מתוך המקום הזה מתוך הכבוד הראוי של נתינת התורה. את הדבר הזה שיהודי מתייחס לתורה בכבוד הראוי, זה אפשר שלומדים לא רק את הנגלה של התורה אלא גם את הפנימיות של התורה. אדם שלומד רק גמרא ורק הלכה הוא יכול לפעמים לטעות ולחשוב שהתורה זה שכל. שכל מעניין. אבל כשיהודי לומד את פנימיות התורה, באה פנימיות התורה חסידות וקבלה ומלמדת אותנו שהתורה היא חכמתו של ה’ שהתורה היא בעצם המקום שבו ה’ בעצמו נמצא ומתגלה. אנוכי זה ראשי תיבו “אנן נפשי כתבית יהבית” ותרגום לעברית – אני את עצמי כתבתי ונתתי. התורה זה בעצם נתינת הבורא אלינו. הבורא נתן את עצמו אלינו דרך התורה. שיהודי לומד תורה בצורה הזאת ביחס הזה, אז יש לו כבוד לתורה הוא מעריך את מה שהוא לומד, בין אם הוא לומד דברים שהם פרקטיים בין אם הוא לומד דברים שלכאורה נראים לא מציאותיים או כל מיני סיטואציות ומקרים שלא היו ולא יהיו לעולם, זה לא משנה, יש ערך עצמי בתורה בזה שהיא חכמתו של הקב”ה שאדם שלומד את התורה צריך להבין שהוא לומד את חכמתו ולגשת לזה במקום ובכבוד הראוי. וזה הכוונה גם כן לימוד תורה לשמה. כמו שקראנו בברכות, כך מבקשים מהקב”ה שנהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. מה זה לימוד תורה לשמה? יש לימוד תורה שהוא לא לשמה. מה זה לא לשמה. כל מיני אופנים. יש אדם שלומד תורה בשביל כבוד, בשביל כסף, בשביל שיקראו לו ככה או ככה. זה לא נקרא לימוד תורה לשמה. אבל גם אדם שלומד תורה והסיבה היחידה שהוא לומד תורה זה כדי לדעת איך להתנהג בעולם, הוא גם כן, טועה ביחס שלו אל התורה או לפחות הוא לא הגיע לשלמות של היחס הנכון ללימוד התורה. התורה היא לא רק מערכת חוקים וספר הוראות איך להתנהג התורה היא קודם כל חכמתו של הקב”ה. שיהודי לומד תורה הוא מגלה ומביא את הקב”ה לעולם. לכן דבר מאוד מעניין שאנחנו אומרים הוא לקרוא בתורה. מה זה קריאה בתורה? כמו אדם שקורא למישהו הוא קורא לו בשמו ואז הוא מגיע. אז גם אנחנו קוראים ואז אנחנו מביאים ככה את הקב”ה לעולם דרך לימוד התורה. אז לימוד התורה לשמה במובן האמיתי והשלם זה לימוד תורה לשם התורה, לשם גילוי ה’ בעולם. ההבנה וההכרה הפנמה הפנימית שבתוך התורה ה’ בעצמו נמצא. אנחנו לומדים תורה אנחנו מתחברים ומתקשרים ומתאחדים בייחוד עצום ונפלא עם הקב”ה בין אם אנחנו לומדים דברים מעשיים ובין אם אנחנו לומדים פירושים והסברים שלא קשורים להלכה או איך להתנהג בפועל. עצם ההעמקה וההחדרה של החכמה האלוקית בתוכינו היא חשובה ופועלת בנו את גילוי ה’ בתוכנו וגילוי ה’ בעולם. ובברכה השלישית שקראנו אז כמו שהבאנו קודם אנחנו משבחים את הקב”ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה. אנחנו מתייחסים פה לקשר שלנו עם הקב”ה כקשר של בחירהץ מה זה בחירה ? בחירה זה מקום שאדם בוחר במשהו בלי שום אילוצים, בלי שום סיבות חיצוניות. אדם שבוחר במשהו בגלל מעלותיו אז הוא לא באמת בוחר בדבר אלא הדבר מצד מעלותיו גרם לו להתקשר אליו. בדוגמא פשוטה, כמו שתתן לאדם מה תרצה לשתות: כוס מיץ או כוס אקונומיקה? כל אדם בר שכל יבחר בכוח מיץ. אז לכאורה הוא בחר אבל בפועל אין פה בחירה אמיתית. זה דבר טוב וטעים והשני יכול להביא אותך לבית רפואה. אז זה לא נקרא בחירה אמיתית. בחירה אמיתית זה לא בגלל שאני בוחר בדבר לא בגלל מעלותיו, לא בגלל שאין לי ברירה אחרת אלא בגלל שאני והדבר קשורים בקשר עצמי ולכן שאנחנו מתקדשים ביחד של הקב”ה אלינו אנחנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. נתינת התורה אלינו לא הייתה בגלל שעשינו ככה או ככה והתנהגנו בצורה כזאת או אחרת. אלא בחירה עצמית של הקב”ה, הוא בחר בנו כי הוא החליט לבחור בנו ולקשר את עצמו אלינו. הקשר ביננו לקב”ה הוא קשר שבלתי ניתן להפרדה שהוא לא מותנה במעלה כזו או אחרת והקשר הזה הוא בא לידי ביטוי בתורה שניתנה לנו. זה בעצם הפירוש של דברי הזהר הקדוש שאומר “תלת קשרים מתקשרים דא בדא” בתרגום לעברים – שלושה קשרים קשורים זה בזה “אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא” – התורה, עם ישראל והקב”ה. הם שלושתם קשורים אחד בשני. יהודי קשור לקב”ה הקב”ה קשור לתורה אנחנו מתחברים דרך התורה עם הקב”ה. אלו שלושה קשרים שלא ניתן להפריד אותם לעולם, לכם בתחילת היום בבוקר אנחנו מברכים את ה’ ומודים לו שנתן לנו את תורתו ומתפללים שנדע להתייחס נכון לתורה לא רק כעוד חכמה או כעוד ספר הדרכה אלא כידיעה והכרה שבתורה נמצאת החכמה האלוקית האינסופית שדרך לימוד התורה אנחנו לומדים ומתחברים עם הקב”ה בעצמו ממש. נעצור כאן.