שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ – מפתיחת הפרשה שלנו ניתן להבין שהמצווה למנות שופטים חלה רק בארץ ישראל! – רק בכל שעריך שה’ נותן לך לשבטיך ישנה חובה למנות דיינים. הדבר נראה תמוה – וכי אין צורך בדיינים בחו”ל? הרמב”ן באמת כותב שבארץ ישראל יש חובה למנות דיינים, אבל בחו”ל אין חובה למנות – אלא כאשר יש סכסוך או בעיה בין שני אנשים הם פונים למי שיודע תורה כדי שיכריע ביניהם.
לפי דברי הרמב”ן ההבדל הוא טכני – האם צריך למנות דיינים מראש, או שצריך לחכות שיהיה לאנשים צורך בדיין ואז הם יפנו אליו. הרמב”ם פוסק שבארץ ישראל חובה למנות דיינים בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך [=בכל מחוז ומחוז], אבל בחו”ל מספיק למנות בתי דין בכל עיר ואין צורך למנות בתי דין מחוזיים. במבט ראשון, לא ברור למה שיהיה הבדל בין ארץ ישראל לבין חו”ל – בשני המקומות צריך דיינים, ובלעדיהם אי אפשר ליישב סכסוכים ולפסוק הלכות. הרב וייצמן, ראש ישיבת מעלות, מציע שנתבונן בברייתא במסכת סנהדרין, על סדרי הדין בארץ ישראל.
הברייתא אומרת שאם היה לאנשים ספק בדין – הם היו פונים לבית הדין שבעיר שלהם. אם בית הדין ידע את ההלכה – אמרו להם. אבל אם לא ידעו מה ההלכה – פנו לבית הדין האיזורי. אם גם שם לא ידעו – עלו כולם לירושלים ושאלו את בית הדין שהיה בפתח הר הבית. אם הם ידעו את ההלכה – אמרו, ואם לא עלו לבית הדין הבכיר יותר – זה שיושב בפתח העזרה. אם גם שם לא ידעו – פנו לבית הדין הגדול שיושב בבית המקדש בלשכת הגזית. בית הדין הזה היה מורכב מ71 דיינים, וכשבאה לפניהם שאלה שלא היתה בה הסכמה – היו עושים הצבעה ומכריעים על פי הרוב – כך שכל זמן שבית הדין הזה היה קיים, לא היו נותרות מחלוקות לא מוכרעות בעם ישראל. לאור הברייתא הזאת מסביר הרב וייצמן את ההבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
בחו”ל יש לבית המשפט תפקיד של פסיקת הלכה ויישוב סכסוכים בין בני אדם, וכמובן ששום חברה לא יכולה להתקיים ללא מערכת משפט. אבל היו רק בתי דין רגילים בכל יישוב. לא היתה סמכות גבוהה יותר באופן רשמי. אבל בארץ ישראל התפקיד של בית הדין אינו רק בפתרון בעיות. המטרה איננה רק יישוב הסכסוך, יש מטרה שניה נשגבה ומיוחדת: להמשיך את מעמד הר סיני! בארץ הקדושה, במקום אשר יבחר ה’ – בבית המקדש – יושבים 71 זקנים שקיבלו סמיכה מחכמים סמוכים, שנסמכו על ידי קודמיהם – וכך מדור לדור עד משה רבינו שסמך את שבעים הזקנים במדבר – שם נוצר חיבור של דורות, חיבור של העברת התורה מאב לבן ומרב לתלמיד. החיבור הזה יכול להתקיים רק בארץ ישראל אשר ה’ אלקיך נותן לך לשבטיך.
כשעם ישראל יושב בארצו באופן מלא – נוצר ‘המעגל החשמלי’ שמחבר את הדור הנכחי אל מקור מתן התורה. לכן בארץ ישראל לא מספיק שיהיה בית דין בכל עיר ועיר, אלא צריך שמעליהם יהיו בתי דין של כל פלך ופלך, ושלושה בתי דין בירושלים מעליהם עד שמגיעים ללשכת הגזית ושומעים את ‘קול ה’ בכח קול ה’ בהדר’ – שמועבר אלינו דרך הסנהדרין הגדולה – כהמשך למעמד הר סיני ‘קול גדול ולא יסף’ – לא פסק.
