פרשה פשוטה – פרשת השבוע נח

טרם נתחיל בסיפור הפרשה, נקדים את הרקע לירידת המבול וסיבת הבאתו. מהאדם הראשון ועד הולדתו של נח, היו עשרה דורות. בזמן זה התמלא העולם באנשים רבים. מדור לדור ירדו הדורות בעוצמתם, בשנות חייהם, ואף בדרגתם הרוחנית, עד שהגיעו לדרגות שפלות של העברות החמורות ביותר…

טרם נתחיל בסיפור הפרשה, נקדים את הרקע לירידת המבול וסיבת הבאתו.

מהאדם הראשון ועד הולדתו של נח, היו עשרה דורות. בזמן זה התמלא העולם באנשים רבים. מדור לדור ירדו הדורות בעוצמתם, בשנות חייהם, ואף בדרגתם הרוחנית, עד שהגיעו לדרגות שפלות של העברות החמורות ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות (חוסר צניעות) ושפיכות דמים. עבירות אלו הלכו ורבו עד שהפכו להיות חלק מיומם ולחם חוקם. כידוע, עבירה יוצרת טומאה הן לאדם והן לעולם מסביבו (ולהיפך, מצווה יוצרת קדושה) וכלל שהרבו בעשיית עבירות.
כך הרבו את הטומאה בעולם עד כדי כך שהטומאה נספגה בקירות הבית, בדומם, ואפילו בצמחייה שמסביבם, וע”פ המדרש גם בעלי החיים שמסביבם חטאו (בדרגתם כמובן, שחטאו עם שלהם – הסוס על החמור, האריה על השור, הנחש על הדב וכו’).
מציאות זו של קדושה להבדיל מטומאה נמצאת בכל מקום. אם זה בית כנסת, תפילות וכו – מקדשים את בית הכנסת וקירותיו סופגים קדושה, להבדיל במקום בו מדברים בלשון גסה, שירים מתועבים, מראות אסורים, מכשירים טמאים נוצרת טומאה באותו מקום וטומאה זו נספגת ברהיטים, בקירות וכו.

מצב זה של ריבוי הטומאה בעולם גרם לקב”ה להתחרט שהוא ברא את האנשים בעולם, עד שנאמר: “וינחם ה’ כי עשה את האדם..ויאמר ה’ אמחה את האדם אור בראתי מעל פני האדמה” (בראשית ו’).
הקב”ה החליט שאין ברירה על מנת לטהר את העולם בחזרה. הוא חייב להשמיד את כל בני האנוש על פני היקום, ולא רק אותם אלא גם את העופות, החיות והבהמות. לא זו בלבד אלא החזרת העולם לקדמותו כבתחילה, כעין “תוהו ובוהו”, ויצירת עולם חדש ממש.

וכל זאת מדוע? נסביר זאת ע”פ סיפור שהתרחש לפני מאות שנים, כאשר העולם עדיין לא התפתח במרוץ הטכנולוגיה והחיים זרמו באפיק אחר.
היה אז בניין של בית חולים ישן ונושן, שנים רבות מאוד שימש את האוכלוסייה רבת המימדים לכל אפיקיה. הנה מיום ליום, מחולה לחולה החלו להבחין בתופעה מוזרה, כאשר מגיע חולה מסוים לאשפוז, עוברים שבוע – שבועיים, מצבו הגופני הולך ומחמיר עד שהוא מוצא את מותו.
כשמקרה זה קורה אחת ל.. (ל”ע) זה נחשב למצוין, אך שקרו עוד מקרים ועוד מקרים, התחילו להבחין שהתופעה אינה מתרחשת דווקא בחולים סופניים, אלא דווקא ואפילו בחולים בלי תסמינים פשוטים לריפוי. לדוגמא: דלקת מקומית באזור מסוים בגוף, ניסו אנטיביוטיקה דרך הוריד, החולה אמור היה להבריא תוך מספר ימים ולהשתחרר לביתו. הנה המציאות מראה אחרת, תסבוך, הידרדרות המצב ומוות.
כאמור, מקרים רבים שהדליקו פעמוני אזעקה רבים, החלו ברורים וחקירות עד שהגיעו למסקנה המתבקשת: בית החולים ישן ונושן, קירותיו ספגו חיידקים! מיטותיו ספגו חיידקים! מכשירים למיניהם ספגו חיידקים רבים! הנה מגיע אדם, חולה באשר הוא, המערכת החיסונית שלו חלשה והוא נחשף לחיידקים רבים, ומפה ועד מוות – הדרך קצרה!
על כן, המסקנה המתבקשת היא: שאין ברירה כי אם להרוס את כל בית החולים לגמרי. במקומו לבנות בית חולים חדש, בעל ציוד חדש, מכשור חדש, מיטות חדשות, הכל מחוטא ונקי, ואז תחוסל תופעת הנפטרים.
להבדיל כך היה בעולם, הקב”ה אמר: וכי אם אשמיד את כל בני האדם ויולדו אנשים חדשים, אך יולדו לעולם טמא – מיד יושפעו מן הטומאה ויטמאו שוב, ע”כ המסקנה המתבקשת להפוך את כל העולם עצמו ולברוא עולם חדש.

מכל החטאים שחטאו, החטא שהכי הגדיש את הסאה היה הגזל. הקב”ה אמר לנח: “קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס”. רש”י הקדוש מסביר: “חמס” פירושו גזל. ושלא נחשוב שגזלו אחד מהשני כמויות עצומות, אפילו בדברים הפשוטים. לדוגמא:
אם אדם היה מוכר עוגיות, היו מבקשים ממנו לטעום ועושים את עצמם כאילו הטעימה היא על מנת לקנות. אך לאחר שטעמו, המציא תירוץ לא לקנות והלכו. כך עשה אחד ועוד אחד ועוד רבים.. עד שהעוגיות נגמרו, והמוכר נשאר ללא שום רווח. באותה צורה נהגו במי שמכר ממתקים או פיצוחים, כל אחד לקח 3,4 גרעינים – מה זה שווה? אך שכולם נוהגים כך, מהיכן יבואו רווחים? (ההבדל בין גניבה לגזל. בגניבה הגונב מתכוון לגנוב בלי שהאדם ידע, אך בגזל אפשר לגזול מול הנגזל ממש והוא נשאר עשוק).

צריך האדם לדעת שהמלאך הנברא מעוון הגזל הוא מלאך שמקטרג מאוד בדינו של הגוזל. בשמיים אינו נותן מנוחה לנפטר עד שיחזיר את הגזל, ובהיות שהאדם כבר עלה לבית דין של מעלה, כיצד יחזיר את הגזל???
במקרים בודדים מאוד, שהאדם לא להתכוון לגזול, יש לו רשות לרדת לעולם הזה או להתגלות בחלום על מנת להחזיר את הגזילה.
נביא כאן סיפור שהתרחש בפיגוע בבית ישראל לפני כ- 4,5 שנים, בו נטבחו שני בחורי חמד מאותה משפחה, הי”ד! אחד מהם למד בישיבה בבני ברק וכשרצה לנסוע ל”שבת חתן” בירושלים (בבית ישראל), נתקע ללא דמי נסיעה והוא לווה מחברו 20 ₪, בהבטיחו להחזיר את המעות במוצאי שבת קודש כשיחזור מהשמחה שבה הוא אמור לפגוש שם את הוריו ויקח מהם את הכסף הנדרש. החבר הלווה בשמחה רבה ונפרדו. במוצאי שבת קודש, קרה את אשר קרה והבחור מסר את נשמתו לבורא באופן כ”כ לא צפוי לצערנו הרב. כמובן שהחבר המלווה לא זכר את הכסף ובוודאי שויתר עליו מכל ליבו, אך בשמיים לבחור הצדיק לא היתה מנוחה ולא יכלו להכניסו לגן העדן.
אך היות ולא היתה זו אשמתו שלא החזיר את הכסף, קיבל רשות לבוא בחלום למשגיח של הישיבה, וביקש ממנו בשבעה: “מחר אתה הולך לנחם, אנא תן 20 ₪ לחבר פלוני אלמוני..וכשתנחם את משפחתי, אבי יחזיר לך את הכסף”.
משגיח הישיבה התעורר ולא הבין את החלום. הוא ניגש לחבר פלוני אלמוני ושאלו האם הבחור הנפטר חייב לך 20 ₪? “כן, הוא לווה ממני ביום שישי לפני שנסע” ענה הבחור. מיד הוציא המשגיח 20 ₪ מכיסו ושילם לו. כשנסע לנחם את המשפחה בירושלים לא אמר לאבא דבר, והנה האב לבד ניגש אל המשגיח שבידו 20 ₪ ואמר: “אינני יודע, אך אתמול חלמתי את בני והנה הוא אומר לי: אבא מחר המשגיח יבוא, תן לו 20 ₪ שאני חייב לו”. הצטמרר המשגיח וסיפר לאב את כל הסיפור כהוויתו והיה זה חיזוק רב לכל המשפחה עד היכן מגיעה חובה הזהירות בעוון הגזל.

לצערנו, רבים אינם יודעים והמכשול המצוי רב, הן באוטובוס, במכולת, טלפונים ע”ח העבודה וכו’. (לאלו השואלים כיצד לתקן גזל שגזלתי בעבר, ואיני יודע או זוכר ממי לקחת, גזלתי…אז בהוראת רב יש לתרום לצורכי ציבור – מגבות לבית הכנסת, נייר טואלט וכו’, והקב”ה יגלגל את הנגזל לאותו מקום שישתמש בתרומה זו וכך תושב הגזילה).

ונשוב לעניינו, נח מתבקש מאת ה’ לבנות תיבה, “נח איש צדיק”. הקב”ה ראה שאע”פ שבני דורו של נח רשעים מאוד, נח לא נסחף אחר צו האופנה והזרם, והוא דבק בבוראו. על כן, הקב”ה נתן לנח מידות מדויקות כיצד תראה התיבה.
3 קומות: קומה 1 – לזבל, קומה 2 – לבהמות ולחיות, קומה 3 – נח ובני משפחתו.
תעשה אותה מעצי גופר ותמרח אותה מבפנים ומבחוץ.
וכמה זמן תבנה את התיבה? 120 שנה!

תראו לכם שקבלן רוצה לבנות בניין נניח של 30 קומות, כמה זמן (הכי הרבה) יקח לו לבנות את הבניין? חמש-שש שנים.. נח רוצה לבנות תיבה ולא בניין, תיבה שכל אורכה 300 אמה ו-50 אמה רוחבה, סה”כ 3 קומות – 120 שנה?? למה??

כאן רואים עד כמה הקב”ה הוא אבא רחמן, אבא מסור ואוהב, שלמרות שהרקיעו שחקים ברשעתם, אבל אולי יחזרו בתשובה. תגיד להם כל יום שישאלו אותך “נח מה אתה בונה?”, “תיבה”, “למה”, “כי ה’ עומד להביא מבול”, “נח, איזה מבול איזה בלבול, על מה אתה מדבר? אולי לא ישנת טוב בלילה?”.. נח ממשיך ואומר להם, שאם לא תחזרו בתשובה, המבול ישמיד את כל היקום. כך עוד יום, עוד שבועיים, עוד חודש, עוד שנתיים..ונח כל יום דופק ודופק, הוא בונה את התיבה.
“נח כבר שנתיים אתה נואם מבול מבול”, כבר עברו 10 שנים והמבול לא בא. “נח תפסיק לדפוק, הראש שלנו כואב, על איזה בלבול אתה מדבר?”..ונח ממשיך. כבר עברו 50 שנה, 60 שנה ונח ממשיך לדפוק – הוא בונה תיבה. “נח, וכי אתה חושב שבתיבה הזו אתה תתחבא כשיהיה מבול, והתיבה תציל אותך? חה, חה, חה אנחנו נשבור לך את התיבה! בעיטה אחת וכולנו נפרק את התיבה, חה, חה,חה נח בונה תיבה”..לא גמרו לצחוק, לא גמרו לסובב את האצבע על הרקה.. “נח השתגע, מסכן, קרה לו משהו…” ובסוף זה הגיע! בתחילה ירדו גשמים ברחמים, כי אולי הם יראו שאכן זה נכון ויחזרו בתשובה! כמה ה’ הוא אבא רחמן! אך לא חזרו והפכו להיות מבול שוטף (כך גם לגבי המשיח, אנחנו מאמינים שהמשיח יכול להגיע כל יום!! ויום אחד הוא יגיע..ומי שלא מאמין…).
המבול ירד מ-3 מקומות: 1. גשם שוטף וחזק. 2. תהומות הארץ פרצו תחת האדמה – מים רותחים כאש. 3. ארובות השמיים – חלונות השמיים (אין לנו מושג מהם חלונות השמיים).

התחילו אנשים לטבוע! “נח אכן צדק, אבל בואו נשבור לו את התיבה”. אז הקיף הקב”ה את התיבה בדובים ואריות, נחשים מסוכנים וכולם פחדו להתקרב.

נח הכניס לתיבה מכל הבהמות הטהורות, שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין. אך מהבהמה או החיה אשר אינה טהורה, נכנסו רק שניים – זכר ונקבה, וזאת משום שהקב”ה חפץ שלנח יהיה מאיפה להקריב קורבן כאשר יצאו מן התיבה, וכן שיהיה להם בשר למאכל. ואם יהיה רק זוג – יושמדו מן העולם ולא יהיה המשך לבהמה המסוימת, לכן מהטהורות 7 ומהטמאות 2. נח לא היה צריך ללכת לחפש כל חיה וכל בהמה ולהכניסה בכל לתיבה, אלא הם באו מעצמם, הקב”ה הכניס להם רצון להגיע לתיבה.

ניסים רבים היו בתיבה, כיצד הצליחו כל החיות והבהמות והעופות (שבעולם!) להיכנס לקומה אחת שבתיבה, כיצד נכנס הפיל בכובדו ולא שבר את התיבה, הג’ירפה בראשה ובגובהה, כיצד לא נרמסה הנמלה או היתושון תחת האריה וכל שאר החיות. כיצד חיו יחד זאב עם כבש וכו’..ניסים שהקב”ה ברחמיו סידר לצורך הצלתם מהמבול.
לנח היה הרבה טורח בתיבה, כמעט שלא נתן שינה לעיניו מטורח הבהמות, להאכיל כל אחד בזמן המתאים, לנקות אחריהם ולדאוג שלכל אחד יהיה את מאכלו. פעם אחת שכח נח להביא לאריה את מזונו בזמן, והאריה הרעב נשך את נח עד זוב דם..
כחצי שנה ירד המבול ללא הפסקה – 190 יום. המים הלכו ועלו 15 אמה מעל ההרים הגבוהים בעולם. עד שהמים הלכו ונספגו באדמה בחזרה עברה עוד כחצי שנה. שנה ואחד עשר יום שהן בתיבה. נח רצה לדעת הקלו המים? הוא שלח את העורב, אך העורב סירב ללכת בשליחותו של נח וחזר כל הזמן לתיבה. נח חיכה שבוע ימים ושלח את היונה. היונה הסתובבה בעולם ולא מצאה מנוח לכף רגלה, היא חזרה לתיבה. נח חיכה שבוע ימים, ושלח אותה פעם שניה, חזרה היונה עם עלה זית בפיה, רצתה לרמוז לנח שעדיף שיהיו מזונותי מרורים כזית בידיו של הקב”ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם.
נח הבין שהמים ירדו, אך חיכה שבוע נוסף ושלח את היונה פעם שלישית, היונה עפה ולא שבה. אז הבין נח שיש חיים מחוץ לתיבה. נח הרים את מכסה התיבה וחיכה שהקב”ה יאמר לו לצאת.
אמר לו הקב”ה לצאת מהתיבה וברך אותם בברכת “פרו ורבו”, שהעולם יתמלא ממכם בחזרה.
נח ראה את העולם השומם והריקני והתמלא בעצבות, “האם כל פעם שאנשים יחטאו, הקב”ה יביא מבול ויהרוס את העולם מחדש?”. אמר הקב”ה “אני נשבע שיותר לא יבוא מבול לעולם, וכל פעם שארצה להביא את המבול, תראו את הסימן השבועה בשמים שהוא “הקשת בענן”, שירמוז לכם, שהיה צריך לבוא מבול ולא בא בגלל שבועתי זו”. אכן כשרואים את הקשת בימי החורף סימן לא טוב הוא לעולם, ואסור לומר לחבר/ה, למכר וכו’ “הנה הקשת”, אלא שמשמיים גלגלו בידו לצפות בקשת, שידע שהוא צריך להתחזק ביראת השמיים ולתקן מעשיו, אך לא לספר זאת לאחרים.

חטא דור הפלגה

שוב התמלא העולם באנשים ושוב בחטאים, אמרה אומה אחת ואומה אחרת, ממצרים לכוש, וכוש לפוט ופוט לכנען “הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה”, “נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים”..שפה משותפת לכולם וכולם באחדות נפלאה מתיישבים בבקעת שינער, היא בבל (שינער שלשלם נינערו כל מתי המבול) ומחליטים פה אחד לבנות מגדל גבוה, שראשו מגיע השמימה ושם נלחם עם הקב”ה!
ה’ ירחם! מכאן רואים את כפיות הטובה שהיתה בהם – למרוד בבורא עולם??
החליטו, שאם הקב”ה הבטיח שלא יביא מבול לעולם, אז כנראה הוא לא יוכל להלחם בהם, ולא תהיה להו האפשרות להענישם. אך מורדים אלו, לא זכו להבין שהקב”ה יכול ליצור יש מאיין ואתם בשר ודם, ברגע אחד נשמתכם בידו..
כך התקדמה המלאכה, אחד עזר וסייע בידי השני, המגדל הלך וצבר תאוצה, גובהו הגיע לשחקים ואז אמר הקב”ה למלאכים:
“הבה נרדה ונבלה שפתם”, בענותו של ה’ נמלך במלאכים ואמר להם בואו נבלבל את שפתם ומיד התחיל כל אחד לדבר בשפה אחרת.
זה אמר “תן פטיש” בספרדית, השני דיבר גרמנית ולא הבין ומסר לו מסור, הראשון התעצבן ניסה להסביר את עצמו, אך השני כעס יותר, וכך הכעס הלך וגבר עד שהתחילו להרוג אחד את השני ולפצוע אחד את השני והתפזרו משם כלא היו..
“ויחדלו לבנות את העיר..”, כמובן שאין להם חלק בעולם הבא ויש אומרים שחלק מהם הפכו להיות קופים.
רש”י הקדוש שואל – מדוע בדור המבול שעברו על עוון הגזל, נחתם דינם למבול והושמדו מן העולם כליל ואילו דור הפלגה שחטאם היה מרד בהקב”ה שהוא כ”כ חמור, היה עונשם פיזור בכל העולם ולא השמדתם?
והוא משיב שזו כוחה של אחדות, בדור המבול אומנם גזלו, אך האחדות מהם היתה רחוקה מאוד וציערו אחד את השני, והקב”ה אינו אוהב ולא מסוגל לסבול מצב של פירוד הלבבות וממילא מידת הדין פגעה בהם קשות.
אך בדור הפלגה, אפילו שמרדו בה’, היה ליבם מאוחד ואוהב אחד את השני, אז מידת הדין לא פגעה בהם, ורק התפזרו בעולם ומכאן נלמד מהי כוחה של אחדות.

נתפלל לה’ שיאחד את כל ליבותיהם של עם ישראל באהבה, באחווה, שלום ורעות ונזכה ל”קרב פזורינו מארבע כנפות הארץ” בקרוב, אמן!

בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל
לאה טנג’י