פרשת השבוע אחרי מות קדושים – ואהבת לרעך, כמו מה?

זה תמיד נשמע עצום, ובה במידה מעורר את השאלה
“אבל מה זה בדיוק אומר ?”

החסידות מציעה שלוש נקודות מבט לעניין אהבת הזולת.
אלו מתקיימות בשלושה רבדים שונים של השגה, ומיוצגות על-ידי שלושה מנהיגים משלושה דורות שונים בתולדות החסידות.
נפתח ב”אבא” של החסידות, רבי ישראל הבעל שם טוב.
הדגש של הבעש”ט היה על היכולת להיפתח לאהבה עצומה לאנשי המעשה, למגוון גדול של יהודים טובים, ישרים ופשוטים, שיתכן ועולם הלימוד היה ויישאר רחוק מהם.

ממשיכו של הבעש”ט המגיד ממזעריטש, לקח זכוכית מגדלת אחרת … והדגיש את המעלה לאהוב יהודי בלי קשר למוסריותו ולדרך חייו. ורק מכח “הנקודה הפנימית” המשותפת לכולנו. לאהוב בשווה צדיק כרשע.

עם זאת עדיין שני סוגי האהבה שהצגנו, עוסקים במדידה ובהשואה : “איש המעשה לעומת איש התורה” או “בעל המידות והצדיק לעומת הרשע”.

האם קיים משהו מעבר לכך?

תלמידו וממשיכו של המגיד, רבי שניאור זלמן, המכונה “אדמו”ר הזקן” או “בעל התניא”, מוצא דגש חדש ומופלא דווקא במילה “כמוך”.
כמו שאתה אוהב את עצמך בלי חשבונות, וראוי שכך יהיה, אהוב כל יהודי מעבר לכל הגדרה והגבלה.

ברובד הזה נולד הביטוי שמבטא יותר מכל את הציווי “ואהבת לרעך כמוך”, הביטוי “אהבת – ישראל”.

כאן, אנחנו גם מתחברים ליום העצמאות, שחסידים אוהבים להציע לו בשובבות עמוקה את השם “יום העצמות”.
אהבת ישראל הינה אהבה עצמותית.
זהו הרובד העמוק והבלתי מוגבל שבה.

כפי שעצם, הינה הרקמה הפנימית ביותר בגופנו,
בונה את חוסננו ובמקביל את יכולת הצמיחה והתנועה שלנו,
כך קיים בנשמה חלק שהינו “עצמות ומהות”,
ועליו מתרקם ונבנה כל בניין הנפש היהודי.
כל יהודי הינו חלק עצמותי מהקב”ה ומכל יהודי אחר.
וזוהי שייכות קיימת, ובלתי ניתנת לערעור או להפרה.

רעיון זה “ארוז” בצורה מושלמת בפרק “לב” בספרו
העמוק של אדמו”ר הזקן – ספר התניא.

וכך אומר בעל-התניא כשהוא מדבר על נשמות ישראל :

” … הרי זו דרך ישרה וקלה, לבוא לידי קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך … והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים … כולן מתאימות ואב אחד לכולן, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה’ אחד. רק שהגופים מחולקים … “

(ספר התניא – פרק ל”ב)

שנזכה למצוא בעצמנו בנו, את שלושת האהבות.
לאהוב את עצמנו – ברגעינו הארציים והפשוטים ביותר.
לאהוב את עצמנו – עם המידות המבקשות תיקון שבנו.
לאהוב את עצמנו – בזכות העצמות והמהות האלוקית שבנו.

ואם נאהב את עצמנו כך, הרי מתוך ה “כמוך”
ודאי נזכה לאהוב כל יהודי כראוי …