שפרה בפרשה – פרשת במדבר

שבת מיוחדת עומדת בפנינו, שבת אחרונה של חודש אייר, שבת מברכים חודש סיוון, שבת בה מתחילים את חומש במדבר ואת ההכנות למתן תורה. שבת עם ייחוס.

ההליכה לקראת מתן תורה ובכלל ההליכה במדבר מעוררת געגועים עזים למצב הזה בו כל בני ישראל הלכו כאיש אחד לעבר ההר לקבל את התורה. גם היום אנחנו הולכים במדבר אבל הדרך ארוכה וההר נדמה כמתרחק לעיתים. כמו אז כן היום, אין הרבה שינוי, יש את הכתות השונות, יש את הערב רב, יש את היהודים המוכנים למסור את נפשם על תורת ה’ ומשה עבדו ויש כאלו שמזמינים עוד חבילה בערוצים. זה לא משנה, התורה ניתנת לנו כל שנה מחדש, כל רגע מחדש ואנחנו צריכים רק לבחור אם ללכת אליה עם הנפש האלוקית שמובילה אותנו או עם ההיפך.

לוג מים וצ’ולנט פרווה

את הנפש שלנו הקב”ה בנה משני רבדים, משני יצרים ואנחנו הולכים עם שניהם למדבר, לוקחים את שניהם איתנו למתן תורה ומנסים בכל הכוח להגיע לשם בצורה ראויה. שמעתי משל יפה לזה, על כמה הנפש הבהמית שלנו חזקה ועד כמה אנחנו צריכים לזכור שהנפש הבהמית היא פשוט בהמה, וכל מה שהיא רוצה זה להתבהם…אז אותה כדאי שלא לספור, לתת לה נבוט בראש או פשוט לא להתייחס ולהעלות אותה לקרבן ולא את מה שחשוב באמת. ולהלן המשל:

סיפר אחד ממומחי עבודת הקרבנות בארץ הקודש, על תהליך הכנת הקרבן לשחיטה: בהתחלה לוקחים את האייל ונותנים לו לשתות מים. הרבה מים. זהו חלק מאוד חשוב בתהליך הכנת הקרבן מאחר והמים שניתנים לפי מידה מסויימת מאפשרים אחר כך שחיטה יותר חלקה ויותר מהודרת. מדובר בכמות עצומה של מים ובאיזה שהוא שלב האייל כבר לא צמא. אבל מה, מידה זו מידה ולשתות הוא ישתה הכל עד הטיפה האחרונה. באמצעים שונים ומשונים שלא כאן המקום לפרטם, משקים את האייל עד לטיפה האחרונה, צמא הוא כבר לא יהיה…עכשיו בא שלב האוכל. תאמינו או לא אבל המאכל שנותנים לבהמה כדי ליצור פעולת מעיים טובה וריאקציה כימית מסויימת בגוף שמקילה על תהליך השחיטה הוא לא פחות ולא יותר מאשר …אתם מוכנים – צ’ולנט פרווה. כן, כן, שמעתם טוב. את זה דווקא האייל מאוד אוהב והוא אוכל סיר שלם בתיאבון רב. אחר כך הוא כבר שבע ורגוע ואפשר לכפות אותו בלי בעיות ולהכינו לשחיטה. ואז, בעודו כפות, רגליו האחוריות קשורות לקדמיות, רעש השחזת הסכינים נשמע ברקע ורגעיו האחרונה עלי אדמות נספרים, הוא מוטל על הרצפה בפוזיציה לא הכי נוחה בלשון המעטה, מרגישים את נוכחות מלאך המוות באוויר….כל מה שמעניין אותו זה החתיכת תפוח אדמה ברוטב שנפלה מהסיר על הרצפה לידו והוא מנסה בכל כוחו הכפות להזיז את ראשו לכיוון התפוד כדי להגיע אליו עם הלשון כדי להכניסו לפה. נו, בהמה מה אתם רוצים.

למי שהתיאור הזה הזכיר יותר מדי את הסיטואציה אצלו בבית בשבת אחרי הצהריים שיעשה בדיקה עם עצמו …

המדבר

כולנו תינוקות שנשבו, איך שלא תסתכלו על זה, לכולנו יש עדיין מה לתקן, לקרובים ולרחוקים, לצדיקים ולאלו שלא יודעים עדיין שהם צדיקים. כולנו בני ישראל, כולנו עבדי משה וכולנו כמהים בתוכינו פנימה לקבל את התורה. רק מה לעשות שהמדבר של היום זה לא המדבר של פעם. המדבר של היום מלא פיתויים, מלא ריגושים, מלא הסחות דעת. אם פעם המדבר היה ריק והעננים היו מגינים מהנחשים והעקרבים, אז היום הוא מלא והעננים הם וירטואלים והם מלאים בכל טוב מפתה ומזמין וצריך הרבה סיעתא דשמייא כדי להבין שהם לא מגינים עלינו בכלל.

היום ההגנה החזקה ביותר היא התורה. הדבר עצמו. אנחנו בדור של יוצאי המדבר, גלגול שלהם אבל חזקים הרבה יותר, לשני הצדדים. למעליותא ניתן לומר שהיום מי שמגלה את האמת וחוזר בתשובה הולך על זה עד הסוף, יש כל כך הרבה אפשרויות להתחזק ולחזק שניתן לעלות על דרך המלך בקלות יחסית, רק צריך להחזיק חזק שלא ליפול. ומי שעדיין עלה על דרך המלך, ממשיך לנדוד לו במדבר זה או במדבר אחר אך בסופו של דבר הצמא למים זכים יביא אותו למקור הזך והמזוכך מכולם. אין מה לדאוג.

הדרך ארוכה היא ורבה…

אני, רק על עצמי לספר ידעתי, כדברי המשוררת הזכורה לטוב, ואני יודעת שגם אני במדבר. נכון שה’ זיכה אותי כמו רבים אחרים לחזור בתשובה וברוך ה’ עליתי על דרך המלך, אבל כמה נסיונות יש עוד בדרך, אף פעם אין את התחושה הזאת שהגעתי. ואולי זה טוב, כי מי שחושב שהוא הגיע, כנראה שיש לו תקלה קלה בנווט שלו, כי האמת היא שלא מגיעים אף פעם. החכמה היא לא להישבר מזה. גם אם יש תחושה שנופלים והדרך לא תמיד ברורה, יש לזכור שאנחנו העם הנבחר, היציאה למדבר נועדה כדי להגיע אל הדבר האמיתי להתחבר אל ה’ וגם אם יש טרקים מאוד מפתים בדרך, הם לא הדבר עצמו.

סופרים את מה שאוהבים

התחלת חומש במדבר מתחילה במניין בני ישראל וידוע הרש”י על הפסוק “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה” את מה שאנחנו אוהבים אנחנו סופרים. כבר דובר הרבה על הימים האלו של ספירת העומר ועל הספירות של המידות המתלוות אליהן. כמו מטבעות או אבנים יקרות, אבני ספיר ושהם, אנחנו סופרים את מה שאנחנו אוהבים וכך גם הקב”ה, סופר אותנו שבט לשבט, אחד לאחד כדי שידע בדיוק כמה חיילים נאמנים עומדים לרשותו, כמה אהובים עליו בניו והוא סופר אותנו כאבנים טובות.

את מה אנחנו סופרים? כמה הרווחנו, כמה הפסדנו? את מי שאוהב אותנו ואת מי שלא אנחנו לא סופרים ממטר…כדאי שנרצה לספור את הדברים האהובים עלינו והחשובים באמת. כמה מצוות עשינו, כמה עוד אפשר לעשות, כמה אנשים אהובים מקיפים אותנו במשפחה שאנחנו בונים וכמה טובות משפיע עלינו הבורא כל יום ויום.

שבת שלום

משפרה

שאלות, בקשות, הערות והארות – צרו איתנו קשר ונשמח לענות