יש לנו הרבה משימות לבצע בחיים ואנחנו שולחים את המרגלים הפרטיים שלנו לתור לנו את האזור לפני ביצוע המשימה. כך גם עשו המרגלים והם עשו את זה טוב, רק התוספת שהם החליטו להוסיף על סמך פרשנות אישית הפכה את הקערה על פיה ושם התחילה הבעיה…
הם עשו את העבודה כמו שצריך, אין ספק. חבורה מוכשרת. נבחרת הנשיאים, מלח הארץ ומי המדבר.
הוראות ההפעלה היו מאוד ברורות וזה מה שהיה רשום בתדרוך:
- וראיתם את הארץ מה היא…
- ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה…
- ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה, ומה הערים…
- ומה הארץ השמנה היא אם רזה
- והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים.
החבורה יצאה לדרך, חדורים ברוח ה’ ונכונים לעשות את דבר משה, כך יצאו העשרה + שניים לבדוק את טיב הארץ.
הם התחילו במשימה לתור את הארץ (ראיתם) ולעמוד על טיבה, פגשו ברפרוף בחבורת ענקים (העם היושב עליה), עברו עוד מקום או שניים (ארץ, ערים) והגיעו עד נחל אשכול שם כרתו אשכול ענבים ענק וגם רימונים ותאנים (סעיף 4 ו-5 לעיל). חשוב מאוד לציין כי המשימה לשמה יצאו המרגלים התבצעה במלואה. הבקשה של העם והשליחות עליה צוו המרגלים הייתה לבדוק את טיב הארץ. וזה מה שהם עשו.
ארבעים יום לקח הסיור. המשימה בוצעה במלואה, כל הראיות נאספו, וכעת הגיע זמן הדיווח…כאן מתחילה הבעיה. המרגלים עשו את שליחותם נאמנה, גם הדיווח היה אמין והתחיל ממש טוב, הם מראים לעם את פרי הארץ המרשים והעסיסי, מספרים כי הארץ זבת חלב ודבש ומראים שוב את הפירות, הכל טוב, אם כאן היה מסתיים הדיווח, אולי בציון עוד פרט טכני אחד או שניים אזי כל העם היו נכנסים לארץ בשמחה ובטוב לבב בטוחים בברכת ה’.
אז מה בעצם קרה?
במקום לעצור ולתת לעם לעכל את המידע ולשמוח עם הברכה שניתנה להם, המרגלים מתחילים להוסיף. אולי מכאן נוסד הביטוי האלמותי “כל המוסיף גורע” כי לא היה עיתוי פחות מוצלח ותוספת כל כך מיותרת כמו זו שהוסיפו המרגלים לדיווחם. כן הם ראו את כל הטוב וסיפרו על כך והוסיפו דוגמאות ומיצגי פרי מעוררי התפעלות, אבל אחר כך במקום לספר את העובדות, הם הוסיפו רשמים וחוות דעת פרטית. זה קצת מזכיר מה שקורה בתקשורת כאשר מנסים במבט חדשות בפריים טיים לסקר אירוע. כדי להפיג חששות ופחדים מכניסים רשמים אישיים ושם מתחילים ליצור היסטוריה חדשה ובמקום לתת מקום למציאות, מבקשים שלא לבלבל אותנו עם העובדות בשטח ונותנים לדעות האישיות לנהל את העניינים.
גילוי נאות
לפני שנמשיך בניתוח הדיווח של המרגלים בואו ניישר קו לרגע על משהו אחד חשוב ביותר. אנחנו לא פה לקטרג חלילה על המרגלים. גדולים וטובים מאיתנו כבר הבהירו בפשטות ובעמקות את מעלתם של נשיאי ישראל שכל רצונם היה עז להישאר באהלה של תורה, אפילו אם הוא נמצא במדבר ולזכות ליהנות מזיו השכינה בגלוי כדבר של יום ביומו. ביננו, מי היה רוצה להחליף ענני כבוד ואוכל מוכן מן השמיים – בחרישת שדות ועבודה קשה. וזה כמובן נכנס עוד יותר לעומק לענייני מוכנות לקבלת הגאולה והצלה של כל העם ממקום שעוד לא היה ראוי לו. אז אם אנחנו מסכימים על כך שהמרגלים לא נחשדים לרגע בביצוע איזה עוון או פשע, אנחנו יכולים להמשיך בניתוח המטפורי של העניין מבלי להיחשד בהוצאות דיבה על עדת הנשיאים המכובדים הללו.
חגב, זה כשר?
הדיווח הלך ונהיה קודר מרגע לרגע, העם עז והערים בצורות ויש שם ענקים – כאן כלב עוצר את הדרמה ומזכיר לעם הנרעש מגודל הענבים והענקים כאחד כי אין שום בעיה לנצח את כל זה כי הארץ הרי כבר ניתנה לנו בהבטחה אלוקית. הפחדים הם שלנו אבל הכוחות הם מה’. אך שום דבר לא עוזר, חבורת הנשיאים מתבצרת בעמדתה ומוציאה את דיבת הארץ ואחרי עוד כמה תיאורים מפחידים הם מסיימים במשפט המחץ “ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעינהם”. זהו, לכו תתווכחו עם זה שאנחנו מרגישים ככה קטנים ובטח גם ככה רואים אותנו מבחוץ (האנלוגיה למצב המדיני ועמדתנו בפני אמריקה ואומות העולם מתבקשת כאן, אבל אני אדלג עליה באלגנטיות מפאת שאיפתי להישאר פוליטיקלי קורקט עד כמה שניתן במצב המגוחך בו “ראשי” מדינתנו שמים אותנו מול העולם).
ואז הכל יוצא משליטה, והמלדורמה הופכת לסוחטן דמעות שהסרט הערבי של יום שישי (יש עוד כזה דבר?) קטן עליו. “למה הוצאת אותנו ממצרים”, “עדיף לנו למות במדבר”, “בואו נחזור אחורה ונבנה פירמידות”. מאוד בוגר. מאוד ריאלי.
המרגלים אשר בתוכינו
הבעיה מתחילה, כמו תמיד, כאשר אנחנו שוכחים שיש בתמונה עוד מישהו חוץ מהרגש שמנהל אותנו. ברגע שהוציאו מהתמונה את הקב”ה יחד עם הבטחתו האלוקית מלכתחילה לתת לנו את הארץ הזאת – הלך עלינו. המסקנות הופכות לאישיות והתוצאות הופכות להרסניות ועם הבנאדם הולך עם הרגשה שהוא קטן כמו חגב אז אין שום סיבה שמישהו לא יבוא וידרוך עליו ויעשה ממנו בול. אבל אנחנו עושים את זה מאז ועד היום בשיטתיות ובהתמד, חוץ מהבלחות קצרות לשאיפה אווירו של משיח כאשר העם מתאחד מול העולם ונזכר מיהו יהודי.
הרי אנחנו שולחים מרגלים על בסיס יומי, על בסיס שעתי לכל מקום ועל כל דבר. רוצים לתור את הארץ? הנה העיניים שלנו הולכות ותרות ומחפשות דברים או נתקלות במקרה בדברים שהן לא היו צריכות לראות. רוצים לראות אם העם מולכם חזק או חלש,הנה האף שלנו מרחרח במקומות לא כשרים בהם משהו מסריח אבל לא בגללנו. אתם רוצים לשמוע אם משהו נכון או לא – האוזניים צריכות להקשיב לקולו של ה’ ולא לקולות העולים ממכשירים, מאנשים, מסיפורים לא שייכים. בדיקת הארץ גם בטעמים השונים שאנחנו טועמים בפינו ובמאכלים הנכנסים אליו וגם מה שיוצא מהפה שלנו והחוזק של היד שצריכה לשמור על נגיעה רק במה ובמי שמותר.
חמשת החושים שלנו, המרגלים האולטימטיביים. אנחנו שולחים אותם כל יום לכל מקום וכדאי לזכור שהם יוצאים לדרך תחת הוראה והגנה ברורה מלמעלה. שליחה שלהם לארץ לא נודעת, בלי היצמדות מדוייקת להוראות המפעיל, עלולה לגרום להם להתפעלות ולהתרגשות לא רצויה ואז הם יכולים להתמלא ברעיונות שווא והבל ולהידמות לעצמם מה-זה-קטנים. והם לא. צריך לזכור שהמרגלים שלנו יכולים לשמש אותנו לגמרי לקדושה או להיפך והסיכוי שלנו לשרוד את המדבר ולהיכנס לארץ הוא הרתימה שלהם למשימה.
תכל’ס
הרבי אומר שישנה הוראה מפרשת המרגלים בעבודת ה’: אצל כל אדם מישראל ישנן שתי תקופות בחייו – מדבר וארץ ישראל, כך גם בכל יום. מתחילים עם הרוחניות וממשיכים לגשמיות. במדבר, ברוחניות יש ‘סכנה’ שתרצה להתבטל רק לרצון האלוקי ולהישאר שם לתמיד. זה יפה אבל זה לא מה שה’ רוצה. התורה עצמה דורשת מאיתנו להיות גם בעשיה לפי סדרי העולם. הרצון של המרגלים להישאר במדבר היה נעלה אבל הוא לא היה מסונכרן עם הרצון האלוקי. אבל אז יש את הסכנה הממשית ליפול לענייני העולם הזה ולהיבלע בתוכם לגמרי בתוך “ארץ אוכלת יושביה” והרי אנחנו רואים את זה סביב כל יום. אבל שם הייתה הטעות ואנחנו יכולים ללמוד מזה היום: קיום התורה והמצוות חייב לבוא בתוך העולם הזה הגשמי. הוא לא יכול להיות מנותק מהעולם, לא במדבר, לא על אי בודד ולא בגטו יהודי המתבדל מן העולם שסביבו. ה’ חפץ בנו וה’ רצה שנבנה לו דירה בעולם הזה, אחרת הוא לא היה מכניס אותנו לארץ ומבטיח לנו את כיבושה. ואם אנחנו עושים, או לפחות מנסים לעשות את רצון ה’, בלי פחד מפני הענקים המפחידים שאנחנו רואים מסביב וכל ענייני העולם שמאיימים לבלוע אותנו, אזי לא רק שאין הדבר מביא לירידה כי אם אדרבא “עלה נעלה”. (משיחת שבת פרשת שלח תשכ”ב)
שבת שלום
שפרה
