תהילים – פרק י

הפתיחה של פרק תהילים זה היא שונה משאר הפתיחות לפרקי התהילים האחרי. בד”כ, אנו נוהגים לפתוח פרק תהילים במילים “למנצח” או “מזמור” וכו’.
בפרק תהילים שלפנינו בחר דוד המלך לפתוח בשאלה. והשאלה מופנית כלפי ריבונו של עולם.

על פרק תהילים זה נאמר שהוא מדבר על גלות עם ישראל בין אומות העולם מצב שבו הם נמצאים בשפלות ובסופו מגיעה הגאולה.

“לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.”
פותח דוד המלך בשאלה / בקשה. ה’ מדוע אתה עומד מרחוק מדוע אתה לא מתערב ולא דן את הרשעים? מדוע בניך (העניים) ניתנים למרמס ע”י הרשעים שעושים ככול העולה על רוחם.
“העמידה מרחוק” כפי שדוד קורה לה היא מצב של “הסתר פנים” שמצידו של הקב”ה היא התרחקות עד שלא ניתן לראות אותו וחוסר התערבות לכאורה בנעשה.
“תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה” – ההתרחקות הזאת משמירה על עם ישראל גורמת לכך שה’ מעללים את עיניו (מתעלם) מהצרות שפוקדות את עם ישראל ולא עושה דין ברשעים שממשיכים לאור הצלחתם במעשי הרשע שלהם להוסיף עוד רשע ועוד טומאה בעולם.

” בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.”
בפסוק זה מפרט המשורר ממה ה’ מתעלם ואיך התעלמות זו נותנות כוח לרשע להמשיך במעלליו. הרשע מתגאה בליבו ואומר שמשום שהוא מצליח ברשעו כנראה שזאת הדרך הנכונה ומסיק מכך שה’ אינו קיים ומשגיח על דרכיו. מיתוך גאווה זו הוא תופס את העני במזימות שתכנן מראש.
הרשע בפרק זה הוא מהסוג הגרוע ביותר. אין בו חמלה על העניים והוא מתעלל דווקא בהם למרות שאין מהם הרבה מה לקחת אך הם משמשים עבורו טרף קל. הגנב (שגם הוא מסוג הרשעים) פורץ לבית או לעסק שבו הוא יודע שיש רכוש רב אומנם הוא צריך להתאמץ (לנטרל אזעקה, לטפס, לסכן את נפשו וכו’) אך בסוף “העבודה” שללו יהיה גדול. לא כן הרשע האורב לעניים במזימותיו אין גבורה ואין תחכום. מה עוד שברב המקרים שללו יהיה דל לכן, אנו למדים מכך שעושה את כל רשעו רק לשם הנאה כדי לראות את העני נופל ברשתו.

” כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה.”
כי הרשע מהלל את עצמו על הצלחותיו לספק את תאוותו, ולא רק זאת אלא הוא מברך ומעודד את הרשעים האחרים הגנבים / מלווים בריבית וכו’ כל אלו “הבוצעים” / החותכים מרכושם של אחרים ללא רשות. על ידי ברכותיו אלו ושבחיו שמעניק לרשעים מעודד אותם לדבוק במעשי הרשע שלהם ע”י זה שהוא מנאץ מקלל את ה’ שאומר לכולם קחו דוגמא ממני שאני רשע ומצליח בדרכי וה’ אינו יכול לי כנראה שאינו משגיח.

” רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו.”
דוד המלך מתלונן בפני ה’ על ההתרחקות גם מהרשע שאם היה נענש אז היה יכול להרהר במעשיו ולחזור בתשובה ולדרוש את ה’. אך מאחר וה’ מעלים עינו הרשע מונע מעצמו את התשובה, מגביה אפו ומתגאה על כך שכל מזימותיו מצליחות.

“יָחִילוּ דרכו (דְרָכָיו) בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם.”
הרשע מצליח בדרכיו בכל זמן. כל אשר יעשה יצליח ועל ידי כך הוא אינו מתייחס לחוקיך ולתורתך וכל הצוררים אותו – האנשים המבקשים להרע לרשע הוא “מעיף” אותם בקלות ומצליח להכניעם.

” אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע.”
הוא אומר לעצמו: אם אמשיך כך ברשעתי לא תבוא אלי רעה, לא לי ולא לבניי ובני בניי להיפך ככל שאתמיד ברשעות שלי שאקח מהעניים את ממונם כך אצבור יותר הון שאוכל להוריש לדורות הבאים אחרי.

“אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן.”
פיו מלא בקללות בתככים. ובמרמות ותוך – המרמה והשקר נמצאים בתוכו וממלאים את כל ישותו עד שאינו יכול גם אם רוצה להגיד דבר אמת כי לשונו כבר עמל ואון שהיא רגילה לומר דברי שקר ומרמה.

“יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.”
הוא קובע את מסתורו מחוץ לאזורי החצרות במקום בו יש ישוב ומסתתר על מנת להרוג דם נקי – את האנשים התמימים. הוא ממתין ומצפה ושם את עינו – עוקב אחר “החלכה” האנשים המסכנים והנדכים (חלכאים) כי אותם הכי קל להרוג ולקחת את ממונם. כי הוא יודע שהמוות או ההיעלמות שלהם לא תעשה “רעש” כי לאף אחד לא אכפת מהם.

” יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.”
יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ. כפי שאמרנו בפסוק הקודם הוא אורב ומסתתר לעני. כמו אריה שאורב לטרף שהאריה לא זז ולא נע כדי לא להביל את טרפו אלה יושב בנחת במסתורו וממתין לשעת הכושר שהטרף קרוב אליו ואז מתנפל עליו. כך הוא הרשע הוא ממתין בנחת במקומו וממתין לשעה הנכונה בה יתפוס את העני. אך כדי שהעני יגיע אליו (כמו שציינו בפסוק הקודם שיושב מחוץ לעיר במקום שאף אחד לא רואה אותו ולא מגיע אליו על דרך משל) הוא טומן לו מלכודות ופורס לו פיתיונות ורשתות כדי להוציא אותו מחוץ לעיר.

” ודכה (יִדְכֶּה) יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חלכאים (חֵיל) (כָּאִים).”
הרשע האורב בשעת ההמתנה לטרף הוא “מדכה” עצמו מתכופף ומקטין את עצמו במסתורו על מנת להפיל ברשתו את “החלכאים” האנשים המסכנים והמדוכאים. (כאן אנו נותנים תזכורת שכל המזמור הזה הוא בעצם משל לאומות העולם שמשפילים ומפילים את ישראל בגלות).

” אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח.”
הרשע אומר לעצמו שגם אם אלוקים של אלו קיים הרי וודאי הוא שכח אותם או הסתיר פניו מהם ואין הוא רואה יותר את גלותם ושעבודם ולכן אנו יכולים לעבד אותם להרוג אותם ולהתעלל בעם ישראל.

” קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח עניים (עֲנָוִים).”
דוד המלך מסיים לפרט את מעלליהם של הרשעים ואת צערם של עם ישראל ומתפלל לפני ה’ שיקום ממקום מסתורו הרם את ידך כדי שעמך יראו שאתה נמצא עימהם או כדי שהגויים הרשעים יראו את ידך ויפחדו. אל “תשכח” אותנו את העניים (עני חשוב כמת וישראל נחשבים בגלות כמתים ללא שכינה ששורה בניהם)

” עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ.”
מה היא קללתו של הרשע? וכי אפשר לקלל ולבזות את מלכו של עולם?! אלא ע”י שרואים את עם ה’ בניו מושפלים והרוגים זה הביזיון הגדול ביותר עבור שמו שאינו קיים חלילה או שאין בכוחו להציל את בניו.

“רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.”
“ראתה” – כי אתה צופה בכל העולם מתחילתו ועד סופו. אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט – שדרכך לראות את העוולות ולדון הרשעים. לתת בידך – על כך שאינך עושה משפט ברשעים ומצליח דרכם. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר – עלייך בנייך עוזבים / שולחים את כעסם ומשאירים בידך לדון את הרשעים ובוטחים בך ביתומים (עם ישראל ללא השכינה כילד ללא אב) שאתה תהיה עוזר להם.

” שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא.”
כאן בפסוק זה דוד המלך מצרף בקשה מיוחדת לפנים משורת הדין. לפני שאתה דן משפט צדק שבור את זרוע הרשעים. ומה ההיגיון בבקשה מוזרה זו? הרי לפני שמענישים צריך קודם לעשות משפט ואז לחייב את החייב ולזכות את הזכאי וכאן דוד מבקש קודם לבצע את העונש?!
כאשר הרשעים מצליחים ברשעתם רואים אותם פושעי ישראל ומתקנאים בהם ומתחילים להתנהג כמותם ואז יוצא במשפט שהרשעים באומות העולם ביחס לישראל אינם כ”כ רשעים וישראל נענשו בצדק כי גם בהם יש רשעים. אך אם הקב”ה יעניש לפי בקשתו של דוד את הרשעים מאומות העולם אז וודאי זה ייתן פתח לחזרה בתשובה של פושעי ישראל עד כדי כך שאם יחפש הדיין (ה’) רשעים “בַל תִּמְצָא”.

” יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ.”
לאחר שה’ יעשה נקמה בגויים הם יאבדו מארצו ואז תהיה מלכותו שלמה לעולם ועד.

“תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.”
תאוותם של העניים (של עמך ישראל) להגלות מלכותך ולהופעת משיח צדקך שמעת. תכין את ליבם לכך כדי שתקשיב אוזנך. בד”כ קודם מבקשים ורק אז ה’ שומע. בפסוק זה מבקש דוד שקודם תהיה התערבות מלמעלה וה’ יכין את ליבם של עם ישראל ע”י זה שיעוררם בתשובה ורק אז יבקשו את בקשתם בלב טהור שיגאל אותם. ויעשה משפט צדק.

“לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ.”
וכאשר תגלה מלכותו של ה’ ויהיה משפט צדק אז הרשעים יפחדו לעשות רע וממילא לא יציקו לדך וליתום.