אמור – דבר הרב

בפרשתנו כתובה מצוות ספירת העומר אשר אנו מצויים בעיצומה. המצווה היא כידוע לספור שבעה שבועות שלימות (תמימות) אשר לאחריהן מגיעים ביום החמישים למתן תורה.
התורה היא נצחית ואינה כספר היסטוריה, ולכן יש להבין שכל הציווים הקיימים בה תקפים לכל זמן ועבור כל אחד ואחת. ולכן כדאי להבין קצת את העניין המהותי של ספירה זו. ומהי עבודת השם הנדרשת מכל אחד מאיתנו בפרט בתקופה הזו שבין פסח לעצרת.

הנה כל אדם בבואו לצאת מהמיצרים האישיים שלו (מלשון מצרים). אינו יכול להתמודד איתם בצורה מסודרת, שקולה ואיתנה, כי אחרת לא היו נחשבים כל כך כמיצרים. אלא תחילה יש לברוח ולהימנע מהם, והדבר דורש מלחמה וקושי רב כדי שלא להיגרר לתוך המיצרים של היצר הרע והנפש הבהמית המנסים לשאוב את האדם.
זהו שלב ראשון ביציאה מהמיצרים. והיא מכונה יציאת מצרים הפרטית של האדם. כיוון שכפי שיציאת מצרים הייתה באופן של בריחה (“כי ברח העם”) כך היציאה הראשונית מהמיצרים הללו צריכה להיות בצורת בריחה.
זו גם הסיבה שבני ישראל יצאו ממצרים עם מצות, כי היו מוכרחים לצאת בפזיזות ועד שהדבר נפסק לדורות שכך יש לצאת ממצרים בהכנעה ובעני (כלחם עוני)

בשלב הבא יש לאדם לפתח את כלי ההתמודדות מול המיצר, כתינוק זה שנולד, ואט אט איבריו מתגדלים. השלב הזה הוא השלב שבו האדם רוכש את המיומנות ואת הכיוון הנכון בעבודת השם שלו, על מנת לעמוד איתן מול הנסיונות העכשווים אותם מגלה לו השם בסמוך לפסח. ואם בפסח ניתן היה לפסוח ולדלג ולברוח. כעת יש להתמודד ולהגדול ולהתפתח אל מול הנסיון. משל לדבר כילד הנוסע על אופניים עם גלגלי עזר וכעת מורידים את גלגלי העזר. וניתן אף ליפול לפעמים לפני שאפשר יהיה לרכב בבטחה. וכמובן שיש לעשות זאת במקום המתאים. כך ספירת העומר. היא הזמן המתאים לגדילה והתפתחות זו. והיא זמן עבודת המידות (מלשון מידה וגודל – שמתפתחים איבריו ברוחניות). בשלב זה יש לקרוע את הים (וגם קשה עבודת זיווגם של המידות ותיקונן כקריעת ים סוף) באופן שמחברים ומזווגים בין ימין (חסד) ושמאל (גבורה).

אומנם עיקר העבודה אינה להישאר בתוך עבודת התיקון ובמעגולותיה, אלא להתקדם בכל הכל למתן תורה בידיעה פנימית והכרה איתנה שהיום המסוגל הזה מגיע מלמעלה בכל מקרה, אלא שעבודתנו היא למלאות את הימים מילוי אמיתי ושלם ככל האפשר, כדי להכין את הכלים הטובים ביותר לקבלת הארת השפע. (שהיא תכלית יציאת מצרים). וכמאמר חז”ל בפרקי אבות (שנאמרים כעת) : “לא עלייך לגמור המלאכה ואין אתה בן חורין להיבטל הימנה”, כלומר אינך יכול להיבטל מעבודת המידות ותיקונן, אך מאידך עלייך לדעת באופן ברור כי אין הדבר תלוי בך ובכחך, אלא הארה האמיתית של תיקון המידות בא תבוא מלמעלה, אלא שזה יהיה כמובן ביחס ישר לעבודתך מלמטה.

סיום התהליך הינו כמובן בחג השבועות המופלא והקדוש, שבו נמצאים ככל האפשר בסיום התיקון (או על כל פנים בסיום סבב של תיקון, כל אחד לפי עבודתו). שאז הרי מקריבים את שתי הלחם שהיו נאפים חמץ!. מנחה של חמץ זהו דבר לא שגרתי במקדש, לאמר : ביום הזה אין צורך לעוני ושפלות בעמידה מול היצר והתיקון. אלא ניתן לעמוד מולו איתן, ולהכילו בלא מלחמה, כי אם בזקיפות אלוקית ובהבנה פנימית שמאירה את החושך. משל לילד שנוסע באופניים מבלי לחשוב עוד על שלבי הלמידה וההתאמנות. בלא לברוח מהמיצרים שכבר לא נמצאים בשטח. ובאופן של מתנה מלמעלה הבאה לאחר עבודת הספירה (מתן תורה),

נמצא שעיקר עבודתנו בשלב זה הינה עבודת המידות, ולכן ספירת העומר הינה גם מלשון ספירות ובהירות כמו אבן הספיר, כי עיקר עניין תיקון המידות הוא להאיר ולבהר את המקומות החשוכים והחסרים בנפש.
וכשיהודי עושה ככל יכולתו ובפרט אחרי הארת לג בעומר, ונותן את כוחו ומרצו לבוראו, ועושה זאת ביחד עם יהודים נוספים, המדורה של לג בעומר מתפשטת בכל הלבבות ובכל הבתים שמסביב. ומגיעים לאש שיוקדת על המזבח תמיד, ולא תכבה. ובוודאי שהשם נהנה מחום המדורה של בניו, ושולח תוספת בעירה, ומאירים בה את כל חשכת הגלות, וזוכים בע”ה במהרה לבניית בית המקדש עם אש גשמית על המזבח, ומקריבים בע”ה את שתי הלחם בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש. שבת שלום.