אני תפילתי פרק 33 הרב מאיר ערד בפרק קמט בתהילים

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: על המזמור קמ”ט מהתהילים “הללויה שירו לה’ שיר חדש” כל זאת ועוד רק באתר הללויה

אנחנו ממשיכים בפסוקי דזמרא במזמורי התהילים שנוהגים לומר אותם מדי בוקר בתפילת שחרית אותם מזמורי תהילים אחרונים ואנחנו אוחזים במזמור קמ”ט הוא אחד המזמורים שנאמרים בפסוקי דזמרא. נקרא את המזמור ונסביר את המילים ואת המשמעויות הפנימיות על פי החסידות הטמונים באותו מזמור.
“הללויה שירו לה’ שיר חדש, תהילתו בקהל חסידים” – המזמור הזה בעצם מדבר על שיר חדש על השבח שאנחנו נשבח את הקב”ה בגאולה השלמה, לכן זה נקרא שיר חדש כי זה על הרבה דברים חדשים שיתחדשו בגאולה.
“תהילתו בקהל חסידים” – עם ישראל שנקרא חסידים, למה נקראים חסידים? כי הם כל הזמן רואים את החסדים שהקב”ה עושה איתם והם עצמם נוהגים גם כן בחסידות וענווה לפנים משורת הדין
“ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם” – עםישראל ישמח בעושיו, מה זה בעושיו? הפירוש הפשוט הוא שיהודי שמח, ישמח ישראל, במי שעשה אותו, בקב”ה שעשה אותו. אבל בחסידות מרחיבים על הפסוק הזה קצת ודנים בו למה כתוב “ישמח” לשון עתיד? ישמח ולא שמח, אלא ישמח? וגם למה כתוב “עושיו” לשון רבים, ולא עושה, אלא עושיו, לשון רבים דווקא? מוסבר בספר התניא שבעושיו לשון רבים הוא רומז על העולם הזה הגשמי שהוא מלא קליפות, רבים, הרבים מסמל את כוחות הטומאה וכוחות הקליפה, למה? כי יש לנו אחד, ה’ אחד, ה’ הוא היחיד אין עוד מלבדו אבל שיש מציאות של רבים זו מציאות שכביכול סותרת את ה’ אחד אבל ה’ ברא את העולם באופן שהוא מסתתר ומתעלם מן העולם ולא רואים את האחדות האלוקית אלא רואים ריבוי של נבראים ריבוי של מציאות ולכן ניתן לחשוב שיש הרבה דברים והרבה כוחות ושוכחים שהמקור של הכל זה מקור אחד, אין עוד מלבדו. אומר דוד המלך בתהילים, ישמח ישראל בעושיו, יהודי שמח בעושיו בהקב”ה הוא אומר לשון רבים בעושיו כדי לרמוז לנו כשהשמחה האמיתית היא כאשר הופכים את הרבים לאחד, הופכים את הריבוי של העולם הזה, את כל המציאות של העולם הזה מגלים בתוך זה את הקב”ה שהוא ה’ אחד. זה המשמעות הפנימית הרוחנית שעומדת במילים ישמח ישראל בעושיו שהעושיו הוא לשון רבים שמרמז על הקליפות על כוחות הטומאה על הרבים שנמצאים בעולם וכולם מכירים בקב”ה ולמה אומרים ישמח בלשון עתיד, כי מתי ואיפה הוא יתגלה? בכל המציאות של העולם בכל המציאות של הרבים, שם הוא יתגלה, אין עוד מלבדו יתגלה ה’ אחד לעתיד לבוא בגאולה השלימה ולכן אומרים ישמח לשון עתיד, כי אז בגאולה בעתיד יתגלה איך העושיו איך הרבים הם חלק מהמציאות האלוקית, אין עוד מלבדו, ולכן אומרים את המזמור כל יום בתפילה כדי לרמוז לנו שגם היום אנחנו צריכים להרגיש ככה שכל המציאות של העולם כל המציאות שלה רבים היא חלק מהמשמעות האלוקית.

“ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם” – עם ישראל שגרים בציון בירושלים בארץ ישראל ישמחו ויגילו במלכם, בקב”ה.
“יהללו שמו במחול בתוף בכינור יזמרו לו” – במחול בתוך בכל כלי הזמר.
“כי רוצה ה’ בעמו לפאר ענווים בישועה”  – הקב”ה רוצה בעם ישראל. עם ישראל נקראים ענווים והקב”ה מפאר את הענווים בישועה שהוא נותן.
“יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם” – חסידים עם ישראל נקרא חסידים כמו שאמרנו – מהללים את הקב”ה וגם כאשר הם על משכבותם והם הולכים לישון בלילה הם מרננים ומשבחים לקב”ה באומרם קריאת שמע שעל המיטה שאומרים שהולכים לישון על משכבותם מהללים ומשבחים את ה’.

“רוממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם” – אנחנו משבחים את ה’ בגרוננו רוממות קל בגרונם ובזכות זה יש לנו את החרב שעם החרב הזה אנחנו מנצחים את האויבים שלנו. אז כמו שאמרנו שהפסוק הזה הוא בהמשך ל”ירננו על משכבותם” לקריאת שמע שאומרים לכן מוצאים פה לפעמים סוד מאוד גדול יש משפט שחכמים אומרים מי שקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות, חרב פיפיות. מה זה חרב פיפיות? חרב פיפיות זה בעצם חרב שיש לו שני מקומות שמשמה אפשר לדקור. אז מי שקורא קריאת שמע הוא מחזיק חרב של שתי פיפיות כביכול. ובשביל מה צריך חרב מיוחד כזה? להרוג את הקליפות. להרוג את כוחות הטומאה. כשאומרים את קריאת שמע שעל המיטה לפני השינה אז עומדים ומבטלי את כוחות הטומאה. אז למה דווקא החרב הוא כזה מיוחד שיש לו שתי פיות לחרב? מוסבר על זה בקבלה ובחסידות שכוחות הטומאה וכוחות הקליפה יכולים לקבל שפע וחיות בשתי צורות, בשני אופנים וכדי לבטל את השפע שלהם בשני אופנים צריך חרב כפול חרב שעשוי עם שתי פיות.
מה הם שני האופנים שכוחות הטומאה יכולים לקבל? אז ככה, אופן אחד, זה האור האלוקי המקיף, האור האלוקי האינסופי, אור אלוקי שהוא כל כך גבוה שכביכול לגבי האור האלוקי הזה לא אכפת לו איפה הוא נמצא, לא אכפת לו לאן הוא הגיע. ניתן משל שיכול טיפה להמחיש את הרעיון הזה. זה כמו השמש האור שלה כל כך עוצמתי הוא כל כך חזק האור שלה בכל מקום היא יכולה להאיר את ארמון המלך והיא יכולה להאיר את פח הזבל אין לה בעיה עם זה היא כל כלך חזקה וכל כך נעלית שהיא מאירה לכולם גם כוחות הקליפה והטומאות יכולים לקבל מאותו אור זה אופן אחד שהקליפות והטומאה יכולים לקבל מהאור הנעלה, מהאור המקיף.
יש עוד אופן שזה אופן הפוך. זה אור מצומצם זה אור שהולך ומתמעט יורד ומסתתר דרגה אחרי דגרה צמצום אחרי צמצום הסתר אחרי הסתר עד שיכול להגיע גם לכוחות הטומאה.
הקליפות יכולות לקבל משתי הצורות וזה תלוי באדם, אם האדם מגביה את עצמו בגאווה אז הוא מאפשר לקליפות לקבל מהאור הגבוה אבל אם הוא משפיל את עצמו בתאוות של העולם, מנמיך את עצמו בחומריות, אז בעצם הוא מאפשר לקליפות לקבל מהאור המצומצם. מכיוון שאנחנו רוצים לבטל את היניקה הזאת ואת החיות של הקליפות ולבטל את השפע שלהם לכן אנחנו מחזיקים חרב עם שתי פיות כדי לבטל את שני מקומות היניקה של אותם קלפות. זה הרמז הפנימי בפסוק הזה שאנחנו אומרים “יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם” חסידים מרננים ומשבחים את הקב”ה בשעה שהם צריכים לישון על משכבותם בקריאת שמע שעל המיטה ואז “רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות” בידם, שהשבח שהם משבחים והקריאת שמע שהם קוראים גורם להם לבטל את הקליפות ולבטל את הטומאה בחרב של שתי פיות כמו שאמרנו שהקליפות מקבלות שתי צורות שפע ואת שתי צורות השפע האלו אנחנו מבטלים על ידי הלימוד תורה על ידי התפילה על ידי קריאת שמע שעל המיטה.
ונסיים את התהילים “לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים” לעתיד לבוא בגאולה תיעשה נקמה באומות העולם שהרעו ועשו צרות לעם ישראל

“לאסור מלכיהם בזיקים נכבדיהם בכבלי ברזל” את המלכים לאסור לקשור לעשות להם משפט וחוק

“הדר הוא לכל חסידיו הללויה” הנקמה הזאת תהיה ותגלה את ההדר והגדולה של הקב”ה איך הוא אוהב ומעוניין בעם ישראל ונוקם בכל אלו שהעלילו עליהם והזיקו להם בגלות שנזכה לזה בגאולה האמתית והשלמה תכף ומיד ממש.