האם חובה לדווח על אלימות בחסרי ישע?

“והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו”
הדין העברי מטיל חובה על כלל הציבור לדווח אם ידוע שאדם מסכן את זולתו או עלול לסכנו. הפוסקים קבעו שהדיווח צריך להתבצע ביוזמת המדווח ולא רק כאשר הוא מתבקש על ידי הרשויות להעיד. המקור לחובה זו הוא בראש ובראשונה חובת העדות הנזכרת בפרשתנו: “והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עוונו” (ויקרא ה, א).
נאמר בתלמוד שבין השלושה שהקב”ה שונאן נמנה גם “היודע עדות לחבירו ואינו מעיד”. אפשר לבסס את חובת הדיווח על מצוות נוספות: “ובערת הרע מקרבך” (דברים יג, ו),  “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט, יח), “הוכח תוכיח את עמיתך” (ט, יז), ובנסיבות של סכנה לחיים אף על מצוות “לא תעמד על דם רעֶך” (יט, טז”(.
הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחווה דעת, חלק ד, סימן ס.) מחיל חובה זו על כלל הציבור, מַטְעִים גם הוא שהחשש מפני סכנה, גובר על איסור לשון הרע או רכילות. הוא מסביר ברוח זו את הנאמר בפסוק “לא תלך רכיל בעמֶּיך לא תעמד על דם רעֶך אני ה'”, וכורכו עם המצווה להעיד הנזכר בפרשתנו. וזו לשונו:
“בנידון שלנו שהחולה במחלה סמויה, כמו מחלת הנפילה וכיוצא בה, מעלים ממשרד הרישוי את דבר מחלתו, כדי להשיג רשיון נהיגה, ויכול להיות שיקבל התקפת – המחלה בשעה שהוא נוהג, ועלול הדבר לגרום אסונות בנפש ח”ו, בודאי שחובה ומצוה להודיע למשרד הרישוי על מחלתו של זה, כדי שלא יגרום נזק או סכנה לציבור. שאף על פי שאסור לך להיות רכיל, ולגלות סוד חבירך, וכמו שנאמר: הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר, מכל מקום לא תעמוד על דם רעך, ועליך להודיע לחבירך כדי שישמר מנזק וסכנה”.
בשנת 1989 נחקקה חובת הדיווח על אלימות כלפי קטינים או חסרי ישע גם על כלל הציבור, ולא רק על אחראים ואנשי מקצוע. החוק מחייב לדווח על כל אחת משורה של עבירות המבוצעות בקטין או בחסר ישע על ידי הורה או מי שהוגדר בחוק כאחראי על הקטין. עבירות אלה כוללות: סיכון חייו או בריאותו של הקטין או חסר הישע, נטישתו או הזנחתו, תקיפה הגורמת לו חבלה של ממש או חבלה חמורה והתעללות בו. העונש המרבי על הפרת חובת הדיווח הוא שלושה חודשי מאסר.
מטרת החובה לדווח על אלימות בילדים להביא להפסקת האלימות כלפיהם, אלא שהדיווח עשוי להביא לחקירת משטרה או להוצאת צו הרחקה מן הבית או למעצר המכה והגשת כתב אישום נגדו. במקרים שמדובר באלימות במשפחה, הדבר עלול להביא לערעור או אף להרס התא המשפחתי כולו. אף על פי כן, יש בדיווח משום ברכה לקטינים המוכים שאין זעקתם נשמעת והוא תקוותם היחידה.
חשוב מאוד לשים לב תַּרְתֵּי מַשְׁמַע, האחת אם באמת ישנה אלימות קשה וחסר הישע סובל. בפעם השנייה לא להיות עם האצבע קלה על ההדק וכל דבר פעוט לדווח לרשויות אשר עלולות לגרום הרס בתים.
איחולי בריאות איתנה ושבת שלום.