כאשר יוסף מתוודע אל אחיו, עליו לעבור משוכה קשה במיוחד – איך מדלגים על כל ‘הדם הרע’ שבינו לבין האחים? איך אפשר להתעלם מכך שאחיו מכרו אותו לעבד, אחרי שבהתחלה הם אפילו רצו להרוג אותו… האם ניתן לשקם את מערכת היחסים אחרי אירועים כל
כך נוראים?
הדרך של יוסף היא דרך מיוחדת. כך הוא אומר לאחיו: “וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם:… וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם”.
יוסף מסיר את האחריות מן האחים. לא אתם שלחתם אותי הנה! וזה מפליא – וכי האחים לא מכרו את יוסף?
כדי להשיב על שאלה זו, מעלה אור החיים קושיה נוספת, שבה דן לפניו הרמב”ן. הרמב”ן שואל האם נודע ליעקב על מכירתו של יוסף על ידי האחים. רבי משה בן נחמן סבור שיעקב לא ידע. לא נדון במסגרת זו בנימוקיו.
לעומתו, אור החיים סובר שבהכרח יעקב הבין שהאחים מכרו את יוסף, שהרי הם הביאו לו את כתונת יוסף טבולה בדם. לאחר שמתברר שיוסף חי – ברור הדבר שהכתונת היתה תרמית. אז מדוע לא אמר יעקב דבר על כך? יעקב הבין שכל הסיפור הוא תכנית אלוקית, על מנת לקיים את הנבואה בברית בין הבתרים “יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה”.
אור החיים מביא את דברי המדרש [ב”ר פז] “היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין אמר הקדוש ברוך הוא בני בכורי ואני מורידו בבזיון?… אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו”. יעקב אבינו מבין כעת שכל הסיפור של היעלמות יוסף ושל הרעב ושל לקיחת בנימין – הכל נועד כדי להוריד את בני ישראל למצרים. יותר מזה, יעקב מבין שזו תכנית אלוקית שנועדה להוריד אותו למצרים בדרך הרבה פחות גרועה מאשר כיבוש מצרי והגליה שהיו עולים מן הסתם בחיי אדם ומסתיימים בשבי ובשעבוד קשים למי שהיה שורד.
אומר אור החיים – את ההבנה הזאת מבין גם יוסף. גם אם בהתחלה הוא התקומם על מעשי האחים שלו, כעת הוא מבין שהכל מתוכנן מאת ה’, “ואין להרהר אחר מדותיו”.
לעיתים יש לנו קשיים בחיים, ואנו שואלים, כמו אחי יוסף בשעה שהם מצאו את הכסף בפי אמתחותיהם “מה זאת עשה אלקים לנו”. לא תמיד נדע את התשובה, אבל לפעמים מתברר לנו לאחר זמן, שדווקא מה שנראה לנו כמשבר הגדול ביותר בחיינו – שינה אותם לטובה.
כמובן שזו גדלות עצומה מצידו של יוסף, להתעלות מעל
החשבונות האישיים ולהבין שיש כאן יד מכוונת מלמעלה. אין זו דרגה רגילה. בזכות דרגה נשגבה זו זוכה יוסף להשלים עם אחיו, ולעמוד יחד איתם סביב מטתו של יעקב ולומר כאיש אחד “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”.
