כך מתפלל דוד המלך נעים זמירות ישראל ומבקש מאת ה’. עלינו להתבונן, מה המשמעות של תפילה זו, מהו הדבר המבוקש ב”טוב טעם ודעת”? הרי בלשון זו אין משמעות ממוקדת לעצם לימוד התורה, אלא רק ל”טוב טעם” שבה (ראה רמב”ן בראשית מ’, ט”ז), ולא כבקשת חכמה ובינה אלא כתוספת של “דעת” בתורה, ובהכרח עלינו להתבונן בביאור פסוק זה.

רבי אברהם אבן עזרא מפרש: “טוב – זה הטוב שאבקש עתה”. וע”פ פירושו, מלת “טוב” מופרדת כתיאור הערכה לתוכן הבקשה, ועיקר הבקשה היא ל”טעם ודעת”, אך עדיין צריכים אנו לביאור במלה “טעם”. והמלבי”ם ביאר, כי “טוב טעם” הוא טעמי המצוות שבתורה, ו”דעת” היא לימוד “כל פרטי המצוות ודיניהם”. אך בילקוט פירושים שערכנו במהדורה ראשונה בשם “אוצרות מלכים” (השי”ת יזכני לערכו בהרחבה בכרך נפרד), הבאנו חידוש המטעים את לשון הפסוק ביחס לחשיבות הדקדוק באותיותיה ונקודותיה וטעמיה של התורה. החידוש הנפלא מובא מדברי הגאון הרב חיים קורח זצוק”ל המסביר וחורז בטוב טעם את דברי המוסרה. ומחיבת קודש לחידושו, ולזכות מו”ר זצוק”ל, אביאנו כאן וז”ל [בהשלמה מבארת]:
“טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי. ודעת ד’ [מלת ודעת בוי”ו קמוצה, כתובה במקרא ארבע פעמים]. ג’ קמצין וא’ פתח [ג’ פעמים היא בקמץ תחת הדל”ת, ופעם אחת בפתח תחת הדל”ת]. וסימנם, והיה אמונת עתיך חוסן ישועת חכמה ודעת (ישעיה ל”ג בקמץ), ולבי ראה הרבה חכמת ודעת (קהלת א’, ט”ז בקמץ), הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כ”ב בקמץ), טוב טעם ודעת למדני (כאן בתהילים בפתח). היינו דאמרו ז”ל, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ע”כ. המשנה רמוזה בפסוק והיה אמונת עתיך כדאיתא בשבת פ”ב, אמונת זה סדר זרעים וכו’ ודעת זה סדר טהרות, ע”כ. ויהיה רמז המוסרה, שלא ישלש אדם שנותיו במקצת סדרים אלא צריך לעסוק עד סדר טהרות הנרמז ב”ודעת” שהוא האחרון שבסדרים. והגמרא רמוז באמרו “ולבי ראה הרבה חכמה ודעת”, שהתלמוד צריך עיון הלב. ומקרא רמוז באומרו “הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת”, פירש”י ז”ל שלישים אורייתא נביאים כתובים. ועוד רמזה המוסרה דכשיעסוק אדם במקרא משנה גמרא, צריך שיעסוק בטעמם ודקדוקיהם, ומה שאינו מבין יעשה לו רב שילמדהו ויאמר לרבו טוב טעם ודעת למדני. ובתרא פת”ח לרמוז, דכשהאדם עוסק ומעיין בהם להבין טעם הדבר נפתח לבו בתורת ה’ כפתחו של אולם.

ואגב יתפרש פסוק זה טוב טעם ודעת וכו’. וי”ל, וכי דוד הוא מסופק וכן כביכול הקב”ה אינו יודע מה בלבו של דוד. ונראה דהיה קשה לדוד דאותיות האמנת”י הן הנה מיותרות באורייתא ונביאים וכתובים, כמו ה’ דשכבו עמה ה’ דסלחה י’ דהיושבי המגביהי, וכן שאר האותיות, ולא היה יודע טעמן וממשן כי הן הנה אותיות מיותרות בלי ריח וטעם כדברי המדקדקים. ולכן שאל מאתו יתברך טוב טעם ודעת למדני, כי אני רואה במצותיך שהם הכ”ד ספרים אותיות האמנת”י מיותרות ואין ראוי שיהיה בתורת ה’ תמימה אפילו תג או דגש אחד שאין בו סוד. ולכן אני דורש מעמך שתודיעני אורח טעמן וסודן כי לא באו במקרה כנימוסי העכו”ם חלילה”, עכ”ל.

הנה דבריו שפתיים יישק. ובסיום חידושו, כתב הגר”ח קורח על קדושת אותיות הקודש: “ואין ראוי שיהיה בתורת ה’ תמימה אפילו תג או דגש אחד שאין בו סוד”. ומכאן מבוארת היטב חשיבות הדקדוק באותיות הקודש על נקודותיהן וטעמיהן, שיש בהם “סוד” כבחינת הכתוב “סוד ה’ ליראיו”. והקפדת הדקדוק בהן, הוא כמ”ש “ראוי שיהיה בתורת ה’ תמימה”, כי הדקדוק יורה על התמימות של “תורת ה'”. לפירושו יתחדש ביאור כפול מיניה וביה: אפשר שמלת “טוב” תורה על דקדוק לשון הקדש, עם “טעם ודעת” המורים על דברי התורה. ואפשר גם שמלת “טוב” תתבאר ביחס לתורה וכמ”ש חז”ל אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וכו’, ו”טעם ודעת” יתבארו ביחס לטעמים ונקודות המשלימים את תמימות התורה.

על כן, קראתי למאמר בשם “טוב טעם ודעת”, להורות כי הקפדת הדקדוק באותיות הקודש שבמקרא כולו, היא המשלימה את ה”טוב” אשר גנוז ב”טעם ודעת” [ועוד מצאתי במספרו שהוא כולל את כ”ב האותיות כ”ח פעמים בחינת “כח מעשיו הגיד לעמו”. גם לחבר את שם מו”ר זצוק”ל עם ר”ת שמי, ועם כ”ב אותיות, לקיים “כי שמי בקרבו”].

בזה אודה ואברך בשפע טל ברכות שמים לידי”נ הרב שרון שער אשר עזרני בעריכת כללי הדקדוק, וידיו אמונה ורב לו בידיעה זו, ותהא משכורתו שלימה לפני השי”ת וזכות מו”ר עם זכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולב”ב הי”ו. תהא בקשתי מלפני צורי וגואלי, כי חפץ ה’ בידנו יצלח לעשות רצונו כרצונו ולעבדו בלבב שלם.

טבלת טעמי אמ”ת

במערכת טעמי אמ”ת יש שמונה-עשרה טעמים, הנחלקים לשלוש קבוצות: טעמים מעמידים (4), טעמים מפסיקים (6), וטעמים מוליכים (9) (טעם הרביע לפעמים יעמיד ולפעמים יפסיק, כדלקמן). וכך הוראתם בקצרה:

הטעמים המעמידים:

עולה ויורד – יעמיד. אתנחא – תעמיד. סלוק – יעמיד.
יש רביע – יעמיד.

הטעמים המפסיקים:

פזר – יפסיק. צינורי – יפסיק. דחי – יפסיק. פסיק – יפסיק.
רביע מוגרש – יפסיק. יש רביע – יפסיק.

הטעמים המוליכים:

שופר הולך – יוליך. צינורית – יוליך. מקף – יוליך.
שופר עילוי – יוליך. שופר הפוך – יוליך.
ירח בן יומו – יוליך. טפחא – תוליך. מארכא – תוליך.
שלשלת – תוליך.