“ובחרת בחיים!”

מדוע יש צורך לצוות “ובחרת בחיים”? “ובחרת בחיים!” – צו אלוקי זה טומן בחובו את תמצית העבודה כל איש בישראל.
חיי התורה, הכוללים את קיום המצוות והימנעות מעבירות, הם הביטוי המעשי של הבחירה בחיים, ובהם אנו נקראים לבחור, למען נחיה אנחנו וזרענו חיים טובים ומאושרים בזה ובבא.
אם כן, בקריאה זו יש גילוי של דאגת אב לבניו, וכמו שאומר רש”י: “ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי”.
המתבונן בדברים תמה: וכי ישנו אדם שאינו חפץ בחיים? לשם מה נחוצה לנו ההמלצה לבחור בחיים? והשאלה מקבלת משנה תוקף כאשר קוראים בפסוק “החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה”.
האם אחרי הדברים אלה יש למישהו ספק במה לבחור? הלא ברור מאליו כאשר עומדים לבחירה מצד אחד חיים וברכה, ומצד שני מוות וקללה, יבחרו הכל בברכה ובחיים.
ואילו דברי “החפץ חיים” והגר”י בלאזר זצ”ל על מעלת “ובחרת בחיים”. הבורא יתברך הרכיב את שני הכוחות המוטבעים באדם, וחיבר את נשמת האדם, שהיא כעין מלאך בדעתו ובחוכמתו עם הנפש הבהמית הנמשכת אחר תאוות הגוף ובה מוטבעים שאר כוחות רעים כגון הכעס החמדה הקנאה.
במשך כל חיי האדם מתנהל מאבק בין שני הכוחות. כל אחד מנסה להשתלט על חברו. כאשר הנפש השכלית, הלא היא הנשמה הטהורה, מתגברת על הנפש הבהמית, וכל מעשי האדם ישקו על פיה, או אז נקרא האדם “צדיק”, והוא עולה לדרגת מלאך.
וכאשר האדם מגביר את הנפש הבהמית על הנפש השכלית כפי רצון תאוותיו, הרי הוא מנמיך את עצמו עד שהוא יורד למדרגת בהמה ונקרא בשם רשע.
לכן על האדם לדעת שהוא מורכב מנפש שכלית ומנפש בהמית (גוף ונשמה) ולכן יש צורך גדול להשגיח על הנפש הבהמית. יש לאחוז במושכות כל העת ולהנהיגה.
על האדם לדעת שללא פיקוח על מעשיו, הוא עלול לסטות מהדרך הישרה. כי ללא תשומת לב מתמדת הוא יימשך אחרי הבהמה שבו וייכשל.
זוהי משמעות הצו “ובחרת בחיים” – לרתום את עגלת חיינו אל הנפש השכלית, ולהשתדל תמיד שהיא תשלוט, ולאורה נכלכל את מעשינו. “גם את החמדה והתאווה יאהב האדם”.
הגר”י גלאזר זצ”ל מקשה על דברי הפסוק “החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים”, וכי יש מקום לבחירה בין מטילי זהב לבין חתיכת פח חלוד? הלא כל בר דעת מבין שאין כאן בחירה בין שתי אפשרויות. ברור שהזהב עדיף לעין ערוך על פני מתכת חלודה.
לכן מה המקום להעמדת חיים ומוות, ברכה וקללה, לבחירה לפני האדם? הלא אין כאן בחירה בין שני דברים שקולים. ומדוע צריכה התורה לומר “ובחרת בחיים”, וכי יעלה על הדעת של מישהו לא לבחור כך.
בתשובה על כך אומר הג”ר איצלה זצ”ל : אכן גם המוות נתינה חשובה כמו החיים, כי את החמדה והתאווה יאהב האדם, אף על פי שאחריתן מוות. התורה באה להאיר את עינינו מטעות הרווחת בקרב בני האדם.
ההיגיון הפשוט אומר שדרך התורה והמצוות מבטיחה חיים, ולעומתה דרך החטא מקרבת את המיתה. הנטייה הטבעית של האדם לאהוב את החיים ולירא מהמוות.
באה התורה ומגלה שאין כך פני הדברים: האדם אינו אוהב את החיים כפי שהיה צריך להיות, וכמו כן הוא אינו נרתע מפני המוות כפי שמתבקש.
מדוע המצב שונה מכפי שהיה צריך להיות? מסביר הגרי”ב שהבורא יתברך הסיר בחוכמתו מטבע האדם את הפחד מפני העונש, כולל את הפחד מהמוות.
זאת כדי שלא יעבוד את ה’ מפחד כי על ידי זה נשללת ממנו הבחירה. ולכן החיים והמוות שווים בעיניו. הפסוק :”ובחרת בחיים” קורא לנו בקריאה של חיבה.
אהבת החיים בידך היא, קום ובחר בהם והסר מעליך את המוות והקללה. כאשר תרצה לבחור בטוב, תתבונן ותבחין בין אושר גורל החיים, חיי העולם וחיי עד. אז תבין יראת ה’, ותבחר בחיים לאהבה אותם ולדבקה בהם.
“ובחרת בחיים” היא מצווה הקוראת לכל אדם לשקול ולבחון בכל רגע מה עליו לעשות עתה. הבחירה של אתמול אינה מספיקה להיום, כי בכל עת על האדם להיות “בוחר”.
אפשר לסכם ולומר ש”בחרת בחיים” בא לשלול שני מצבים לא רצויים. האחד ההליכה אחרי הנפש הבהמית: עשיית כל פעולות האדם בלי להישמר מפני הנטייה הטבעית ללכת אחר התאוות והרצונות.
השני – קיום התורה ומצוותיה כמצוות אנשים מלומדה. כנגד המצב הראשון אנו נקראים להקיץ מתרדמתנו ולפקח על “הבהמה “שבתוכנו. כנגד המצב השני, בא הציווי לחיות חיים של בחירה.
כלומר, גם עשיית הטוב חייבת להיות מבוקרת ומתחדשת חדשים לבקרים. אשרינו שאנו בניו של הקדוש הרוך הוא המנחה אותנו כאב את בנו, ואומר לנו “ובחרת בחיים”.
אף אנו נשיב לו באהבה, ונקיים את דבריו. על ידי כך יקוים בנו “ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”.