“ישר” – האדם שטבעו נוטה לטוב

הרב יצחק מאלצן זצ”ל מביא את הפסוק “אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה”, ומבארו כך: ישנו הבדל בין הצדיק לבין הישר, בעוד שהצדיק מקיים את התורה מתוך כבישת היצר, טבעו של הישר כבר נוטה לטוב ולא לרע. לפי זה הוא מפרש את הנאמר בתפילות הימים הנוראים: “ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו”. לעתיד לבוא יזכו הצדיקים לשמחה, והישרים יוכלו להביע בגלוי את השמחה החבויה בפנימיותם כבר היום. עלינו להבין מדוע נקרא בעל נטיית הלב לטוב בשם “ישר”? מרן הגר”א שך זצ”ל אומר על אברהם אבינו ע”ה שהוא חקר ודרש בילדותו, וביקש לדעת מי הוא בורא העולם, עד שנודע לו שה’ יתברך הוא הבורא והמנהיג. יש להבין מה גרם לנער הרך לחקור ולדרוש בעניין זה? ועל זה אמר מרן זצ”ל, שמידת הכרת הטובה שהיתה בו העירה את רוחו להתבונן ןלחקור. אחרי שמצא עולם נפלא שכולו עומד לרשותו, ביקש לדעת מי הוא אותו מיטיב אשר הכין את הכל באופן מושלם כל כך, כדי שיהיה אפשר להכיר לו טובה על כך. כמו כן הניח אברהם אבינו שלבורא עולם יש דרישות אשר בקיומן הוא מתנה את הרשות להשתמש בעולמו, ולכן יש לדעת מי הוא ומה הן דרישותיו. כתב הרמח”ל: “והנה תראה כי הוא לבדו, יתברך שמו, השלמות האמיתית המשולל מכל החסרונות, ואין שלמות אחר כמוהו כלל”. בניגוד לאדם שהוא חסר וזקוק בכל לקבל מזולתו לצורך איזונו הגופני והנפשי, הקדוש ברוך הוא הינו שלם בתכלית השלמות. וכל חפצו להיטיב לבריותיו, ולכן ברא עולם שכולו חסד, שנאמר: “עולם חסד ייבנה”. הניגוד העצום הזה שבין הבורא לנברא בא לידי ביטוי באדם עצמו. מצד אחד הוא קרוץ מחומר, ולכן הוא חסר ודרושה לו השלמה. מאידך גיסא, בגוף החומרי הזה נפח הבורא נשמת חיים. הנשמה היא חלק אלוק ממעל ויש בה גם את המידות של הבורא יתברך וממילא נמצא שמושרשת בה מידת הנתינה. ומידה זו של נתינה מעוררת אותה להכיר בטובה שהאדם מקבל ולהודות עליה. כאן בא לידי ביטוי ניגוד חריף שבין הגוף לנשמה. הנשמה משתוקקת להכיר בטובה, וטבע הגוף החומרי רק לקבל ולא להכיר בטובה. רצונותיו החומריים של הגוף מהווים סכר העוצר וחוסם את הנחל הגואה של הכרת הטובה מהנשמה. בין שני כוחות אלה קיים מאבק מתמיד, ורק כאשר האדם מזכך את גופו, יכול זוהר הנשמה לבקוע החוצה ולהטביע את חותמו על רגשות האדם ועל מעשיו. עתה מובן מי האיר את דרכו של אברהם אבינו – נשמתו הזכה שהתגברה על מחסומי הגוף ועוררה בו לחקור מיהו מנהיג הבירה. כי המידה האלוקית של נתינה אשר היתה טבועה בה, לא נתנה לו מנוח והולידה בו את הרצון להכיר טובה לבורא. בספר “חובת הלבבות” כתוב שחובתנו לעבוד את ה’ מושתתת על הכרת הטובה כלפי הבורא על טובותיו וחסדיו עמנו. תפקיד האדם להחליש ולדכא את הכוחות המונעים את השפעת אור הנשמה, ולהשליט עד כמה שאפשר את הנשמה על הגוף. אברהם אבינו ע”ה הצליח בשימה זו. לפיכך הוא ושאר האבות נקראים “ישרים”, כי טבען נטה לעשיית הטוב כרצון הנשמה. ספר בראשית נקרא ספר הישר על שם האבות שהלכו ביושר וקיימו את התורה עד שלא נצטוו, מתוך הדחף הפנימי של הנשמה. ייתכן שזוהי הסיבה מדוע הציווי לנהוג לפנים משורת הדין נאמר במילים “ועשית הישר והטוב” ,כי כאן מדובר על עשייה הנובעת מכוח האמת הפנימית ללא ציווי. אומנם רחוקים אנו ממדרגת ה”ישר” כי נשמתנו נתונה בשבי הגוף והיצר. על הפסוק “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'”, אמר ה”חפץ חיים” שהמעלה בחיפוש מטמונים היא בכך שכאשר האדם יודע מראש על הימצאות מטמון במקום מסוים, אין הוא נלאה לחפשו. הידיעה שהמטמון נמצא אלא שיש לחפור כדי לגלותו, נותנת למחפש כוח ומרץ לעין שיעור. מי שסבור שאחרי סילוק היצר הרע והשפעתו יש צורך ביצירה חדשה של רצון ללכת בדרך התורה, נראית העבודה גדולה וקשה. אבל כאשר נוכחים כאן לדעת שכל אחד מאתנו הוא בעצם “ישר” מטבעו, כי בתוך תוכו יוקד רצונה הטהור של הנשמה, משתנה לחלוטין מהות העבודה. עלינו רק להבריח את הארי היושב וחוסם את דרכה של הנשמה, ואז יזרח אורה. הרצון קיים, והמטמון נמצא! עלינו להתרכז בעיקר בסור מרע, ואז יבקע כמו מאליו אורו של עשה טוב. כל קיצוץ בחשבונות רבים, יגלה טפח מהישר הטמון בתוכנו. לעילוי נשמת אביחי בן מרים לעילוי נשמת יששכר בן חדרה לעילוי נשמת כל החיילים שנהרגו על קידוש השם לרפואת החולים והפצועים לחזרת החטופים לגאולה שלמה ברחמים