יום רביעי, י”ח תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

שתף:

מעלת לימוד תורה – מאמרים מחזקים

מורנו ורבנו הרב בנימין בצרי זצוק”ל אמר לנו: יש עניין לכל אדם להקיף כמה שיותר תורה במשך חייו, בתחילה חמישה חומשי תורה, ואחר כך את כל הנ”ך (נביאים כתובים), ואז משניות, גמרא, ארבעת חלקי השולחן ערוך, הזוהר הקדוש, ועל ידי שהאדם זוכה להקיף את כל התורה כולה יזכה שלמעלה בשמיים ילמדו אותו שם את הכל, עם כל הטעמים והביאורים (שער בנימין, עמוד 160).

מורנו ורבנו הרב יוסף חיים בצרי שליט”א אמר לנו נקודה חשובה הנוגעת לבני ישיבה: מוכרחים אנו לידע, כי כל אשר בשם “בן תורה” יכונה, ישנו תפקיד כפול ומכופל, מלבד לימוד התורה הקדושה, הוא נציג כביכול של התורה, ולכך הוא נקרא – בן תורה, אל יחשוב לעצמו כי כעת הוא בחור פשוט, אלא בו ברגע שבחור מגיע לישיבה בכדי ללמוד ולהתעלות ולהעפיל לפסגת העולם – “שבתי בבית ה’ כל ימי חיי”, מאותו הרגע הוא מקבל את התואר – רב, תואר זה אמנם נותן לו הרבה זכויות, אך מצד שני גם הרבה חובות, רב לא הולך להיכן שמתחשק לו, ולא מדבר איך שנראה לו, ולא עושה מה שמסתדר לו, רב הוא נושא תפקיד של – נזר הבריאה, הוא אשר התורה קבועה וטבועה בתוך דמו.

מובא בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן (דף רס.): בוא וראה עד כמה הוא חוזק ותוקף התורה, ועד כמה הוא נעלה על כל שאר עסקי המצוות, כי כל מי שעוסק בתורה הוא אינו מתיירא מן המקטרגים העליונים ולא מן המזיקים התחתונים, ואינו מתיירא ממקרים ופגעים רעים המתרגשים בעולם שבאים על האדם פתאום כשיזדמן במקום סכנה, לפני שהוא אוחז בעץ החיים.

מובא ב”ילקוט שמעוני” (הושע סימן תקכ”ב), מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך בירושלים, ורבי יהושע מהלך אחריו, וראה את בית המקדש כשהוא חרב.
אמר רבי יהושע, אוי לנו על בית המקדש שהוא חרב, שהיו מתכפרים בו עונותינו.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: בני, אל ירע בעיניך, יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה, והיא תלמוד תורה וגמילות חסדים.

מובא בשם הסבא מקלם זצ”ל: שהיה כדאי להקב”ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד בכל משך זמן הבריאה: “ברוך הוא וברוך שמו”, ואלף פעמים “ברוך הוא וברוך שמו”, לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת “אמן” פעם אחת בלבד, ואלף פעמים “אמן” לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת “אמן, יהא שמיה רבא” פעם אחת בלבד, ואלף פעמים של אמירת “אמן, יהא שמיה רבא”, לא מגיע לזכות של “תיבה אחת” מלימוד התורה! (לשכנו תדרשו, חלק שני, עמוד ב’).

מרן הקהילות יעקב אמר לבחור ישיבה – עיקר ההצלחה להיות גדול בתורה שלא מבטלים את הזמן, צריך לישון בזמן שינה, לאכול בזמן אכילה, להתפלל בזמן תפילה, ובזמן הפנוי לומדים ולא רק שיש איזה שיעור קבוע, ואז נעשים לגדול בישראל, לא צריך להתווכח בענייני פוליטיקה ואז באה ההצלחה.

אמר החפץ חיים זצוק”ל בשם רבי חיים מוולוז’ין: שכל תלמיד חכם צריך להיות “מלך” לפחות על מסכת אחת, שיהיה בקי בה על בוריה לפרטיה ודקדוקיה.
ומסופר על חסיד אחד שהיה בקי במסכת חגיגה מאוד, ולא היה מי שיקבור אותו, באה מסכת חגיגה בדמות אישה וצעקה לאנשים שיקברו אותו ואמרה: מי שיקבור אותו יזכה לחיי העולם הבא, כי הוא כיבד אותי וכל הזמן למד אותי.

כל הלומד תורה, זוכה לקיים מצוה בכל מילה ומילה שמוציא מפיו.
למשל: אם לומד תורה האדם במשך דקה, זוכה לקיים מאתיים מצוות, מפני שבדקה אחת, אפשר לדבר 200 מילים, ועל כל מילה ומילה מקבל שכר, ועל ידי זה נבראים לאדם כמה מלאכי זכות.
צא וחשוב, ברבע שעה של לימוד תורה אדם זוכה לקיים שלושת אלפים מצוות, בשעה, שנים עשר אלף מצוות, כמה ביום שלם, כמה בכמה ימים, כמה בכמה שבועות, תספור ותמצא שתגיע למיליונים, חשבון זה מעורר מאוד להרגיש את האחריות שבכל רגע ורגע מרגעי החיים.

בספר “מעשה איש” (חלק ד’, עמוד ס”ט) מובא: שהחזון איש ראה שני בחורים בשעת בטלה, התקרב אליהם ואמר להם: מתיקות התורה כמה גדולה היא ואי אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה רק אחר שקידה של שלוש וארבע שעות ברציפות בלא הפסק, בלי זה אי אפשר אפילו לצייר מהי הרוחניות הזו, וקל וחומר אחר חמש שעות כמה רוממות יש.
ואחר שש שעות של לימוד, שוכח האדם מכל העולם וענייניו, ואחר שבע שעות האדם מרגיש קרוב להקב”ה ומתמלא שמחה, ואחר שמונה שעות אפילו לא נופלת בליבו מחשבה של תאוות וחומריות, וכולו משתוקק לאלוקיו, ואחר תשע שעות כולו קדוש, ואחר עשר שעות אין לתאר ואין מלים לבטא את מצבו ורגשותיו!!

מרן הקהילות יעקב אמר לנער שעמד לעלות לישיבה קטנה: אם תלמד בבין הזמנים תהיה אדם גדול מאוד, כל אלו שלמדו חוץ לסדרים היו לגדולים.
והוסיף ואמר: שכאשר בן תורה לומד בהתמדה יום יום בקביעות 10-12 שעות ליום (כפי העניין) במשך חמש שנים, מובטח לו שיגדל בס”ד להיות גדול בתורה!!
והוסיף החפץ חיים ואמר: שבכל יום יורדת סייעתא דשמיא לעולם ומתחלקת בין כל הלומדים, וכשיש פחות לומדים אז אלו שלומדים מקבלים חלק יותר גדול בסייעתא דשמיא, ובבין הזמנים כידוע יש פחות לומדים ולכן יש להתאמץ בלימוד בבין הזמנים עד כמה שיכול ובכך יקבל יותר סייעתא דשמיא, כולנו זקוקים לסייעתא דשמיא בכל תחום בחיים ובבין הזמנים ניתן לקבלה בשפע.

כולנו מכירים את הזמנים הללו בהם כל החברים הטובים נפגשים מידי פעם, לאחר שלא נפגשו זה זמן רב, ולפתע באמצע המפגש קם אחד מהחברים ומחליט שהוא צריך לחזור לביתו, ולמה? מכיון שהוא צריך לקום מחר מוקדם לעבודתו.
אם כן יש ללמוד ממעשה זה מוסר השכל גדול: כל יהודי צריך לקבוע הדבר בנפשו שכאשר יש לו שיעור תורה קבוע אז שיעור זה הינו בגדר “מקום העבודה” שלו, ואסור לו להפסיד שיעור זה בעד שום הון שבעולם.
וכמו כן אחיי היקרים, היום יש לנו הכל, אנו חיים בלוקסוס, בעבר לא היה להם חשמל, היו מדליקים נרות בליל שבת ולאחר חמש או שש שעות, חושך ענן וערפל בכל הבית, ואם למחרת היה יום מעונן לא היה להם אור גם ביום, וכן בסעודה שלישית לא היה להם אור, ואעפ”כ ישבו ולמדו, לא היה להם מזגן קירור בקיץ, ובחורף היו מתחממים ממדורות, ובכל זאת ישבו ולמדו, התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים עד תקופת המשנה ברורה (שרק אז התחילה תקופת החשמל) וכל העולם עד אז גדלו בנרות, ישבו ולמדו, הדליקו נרות וישבו והגו בתורה שעות רבות ברצף.
והיום יש לנו את הכל ומה נענה ביום הדין? היה לך אור, היה לך אוכל, היה לך מזגן, היה לך דיסקים לשמיעה וצפייה, שיעור בכל בית כנסת בעיר, סמינרים, וכו’ ולמה לא למדת? מה נענה ביום הדין?!

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל