“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו”
בספר “אור יהל” מובא משל המלמד אותנו כיצד יש להתבונן בפרשיות התורה.
והמשל הוא לשני אנשים המבקרים בתערוכה של מכונות משוכללות. האחד הוא אדם פשוט אשר אינו מבין בענייני מכונות. ולעומתו, חברו, יצרן מכונות אשר מתעניין באופן מקצועי. ההתפעלות של השניים מן הדברים המוצגים בתערוכה שונה לחלוטין. הראשון מתפעל מן השכלולים ונהנה לראות את הדברים.
לעומת זאת התפעלותו של המכונאי אינה בגדר חוויה הפורחת מזיכרונו, אלא חודרת לתוך נפשו כל העת. הוא ממשיך לחקור ולהתבונן איך נוצרו המכונות, למה משמש כל חלק במכונה ובעיקר, מהי התועלת שהוא יכול להפיק מן הדברים שראה.
בצורה זו יש להבחין בין שני סוגי בני אדם הלומדים את פרשת יוסף ואחיו, למשל כאשר מגיעים לרגע שבו יוסף מתוודע לאחיו, מתרגשים פשוטי העם מן המעמד הנפלא אשר שם קץ לכל מה שאירע כ”ב שנה. סוף סוף נפגשים האחים, יוסף מפייס אותם והם עולים בשמחה לאביהם. כיוון שונה בהסתכלות על הפרשה, רואים אנו בחז”ל. עבורם אין זה סיום משמח של סיפור עצוב. להיפך: ” אוי לנו מיום הדין? אוי לנו מיום התוכחה!” – זו הזעקה הבוקעת ועולה מפיהם.
עתה כשהם עומדים לפני יוסף, מתהפכת מחשבתם בפתאומיות מן הקצה אל הקצה. ה”אני יוסף”! העמיד אותם על טעותם, שלא דין אמת היה כאן אלא שנאתם שקלקלה את השורה. והראיה לכך, התגשמות החלומות לכל פרטיהם. אותם חלומות שגרמו לשנאה ושבתגובה עליהם אמרו: “המלוך תמלוך עלינו”, מתגשמים עתה לנגד עיניהם במלואם. יוסף אכן הוא המלך, והם משתחווים לו בדיוק כפי שחלם. ברגע של אמת זה הזדקר לנגד עיניהם כל מה שעבר על בית יעקב במשך כ”ב השנים. התברר להם שהם אשמים בכל: בייסורים שעברו על יוסף, בסבל הנורא שסבל אביהם. התברר להם שעברו על מה שכתוב בתורה “וגונב איש ומכרו”, במכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. כאשר עובר זעזוע כזה על שבטי י-ה אין כל פלא על זה שפרחה נשמתם עד שהקדוש ברוך הוא עשה להם נס והחזיר להם הנשמה: במעמד רגעי זה התמוטטה כל דרכם שצעדו בה בביטחון רב כ”ב שנים.
ממצב האחים בשעת התוכחה למדו חז”ל בק”ו למצב האדם ביום הדין וביום התוכחה. בדרך כלל ישרים דרכי אדם בעיניו. חי הוא את כל חייו במחשבה כי הוא צדיק בדין. כל אחד יכול למנות שבחי מעלות עצמו וריבוי זכויותיו, וממילא הוא סמוך ובטוח שמוכן לו מקום חשוב בגן עדן. כאשר מעירים לו כל חסרון מסוים, מתרץ הוא מעשיו בכל מיני תירוצים ומנקה עצמו מכל אשמה. מה נורא אם כן יהיה הפחד, וכמה גדולה תהיה הבושה כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לו על פניו שאין הדברים כלל וכלל כמו שחשב. תחת אשר חשב כי עובד אלוקים הוא, יתברר לו כי הוא עבד גמור לעצמו, לתאוותיו ולרצונו! ואם חשב שלעיתים יכול לתרץ את עצמו שאין בכוחותיו להשיג יותר – הנה שם בעולם האמת – יתגלה כוחה האמיתי של נשמתו החצובה מתחת כיסא הכבוד.
וזה מה שאמרו חז”ל, שיבוא הקדוש ברוך הוא את כל אחד ואחד לפי מה שהוא, כלומר שכל אחד יראה מה הוא באמת ועד כמה גדולים כוחות נפשו.
“אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה”.
ואם האחים נבהלו מפני בשר ודם, על אחת כמה וכמה שיש להיבהל מפני ממ”ה הקדוש ברוך הוא. אם הבושה של האחים נמשכה רק רגעים אחדים, הרי שהבושה של יום הדין בעוה”ב היא נצחית ומלווה את נשמת האדם לעד ולעולמי עולמים. על זאת יש לנו לשפוך לב כמים ולבקש “שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד “.
