“וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.” ודרשו חז”ל מה הזכות שהייתה לישראל ללכת בפלא שכזה. “בתוך הים” ועדיין “ביבשה”? זו התורה שניתנה מימין שנאמר “מימינו אש דת למו” והתפילין שלובשים על היד השמאלית, והיא גם ביטוי לתפילה. (וגם התפילה עצמה היא מצד הגבורה שהיא שעת קרב כידוע). ומעניין עוד יותר שהתורה מזכירה את העובדה שהמים להם חומה מימינם ומשמאלם. כדי שנפנים שיש כאן מסרים חזקים.
אחד המסרים מסביר הרבי מליובאוויטש היא היכולת לשמור על האיזון הבלתי נתפס בין ימין ושמאל.
הימין מסמל את ספירת החסד וההתפשטות והנתינה עד בלי די. בעוד השמאל מסמל את הגבורה והמניעה והיכולת לעצור מלהשפיע.
תארו לעצמכם שתי אנשים שחיים יחדיו באותו חדר. האחד מלא נתינה ולא שומר על משבצת קבועה, בדרך כלל גם מפוזר, אך מאידך חי בשלווה. השני קפדן גדול שומר על מקומו וחפציו, אך מאידך מסודר ודייקן מאוד. אם לא שאלו שני אחים – קשה לראות אותם חיים יחדיו… ובכל זאת כששני עולמות כאלו נפגשית ומצליחים יש אור גדול.. וכמאמר “עושה שלום במרומיו” – מיכאל שר החסד והמים, וגבריאל שר הגבורה והאש אמורים הרי לכבות או לשרוף זה את זה. אמנם בפני השם שבמרומים הם בשלום. כי רק בכח השם שלמעלה מהמחלוקת, ולמעלה מהגבולות ניתן לחבר גבול ובלי גבול יחדיו. וזה פלא גדול.
וכך כל גדולי הדורות הבינו ולימדו שרק ע”י האיזון של שני דברים הופכיים (על פי תורה כמובן) אפשר להיכנס בשער השמיים. (אש ומים) . כי האדם שכלול רק בכוחו הטבעי והרגילותי לא יוכל לראות מעבר למציאות האישית והמוגבלת שהתחיל לצעוד בו מקטנותו, ולא יוכל לגדול ולחלוף על פני עולם השקר, אם לא שלמד להתבונן מעבר למעטפת, על ידי שמוכן להתמודד עם ההפך מטבעו, עם ההיפך מרצונו, ללכת לאן שרצון השם מוליך אותו, גם אם זה לא רצונו ללכת “בתוך הים”. אלא שדווקא שם בתוך הים, בהתמודדות האמיתית – מוצאים יבשה מוצקת. וכזו יבשה שהיא בתוך הים אפשר למצוא רק אם שומרים על המים להם חומה גם מימינם וגם משמאלם. והיינו שהאדם שטבעו מצד החסד יהיה גם גיבור, וזה שמצד הגבורה יהיה גם חסיד.
וזהו שלשון עבודה אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו רק שמבטל טבעו ורצונו מפני רצון העליון ב”ה (אגה”ק יב). כי כשהאדם נלחם נגד טבעו האישי ומתגבר עליו, ועושה למעלה מטבעו כרצון השם. הנה משמיים מדה כנגד מידה עושים עמו למעלה מהטבע. ולכן האדם השלם הוא זה שמסוגל להכיל את שני ההפכים ולדעת לשים כל דבר במקומו וכמאמר הראי”ה בשמונה קבצים : “כל הנאמר לגדלותו של האדם, וכל מה שנאמר לקטנותו, הרי הוא אמת”. וכהנה רבות. אלא שיש להשתמש בחכמה הנפלאה הזו כדי ללכת בתוך הים ולא על מנת להתפעל מעוצמת הפלא. ולכן בני ישראל הולכים דווקא בתוך הים. כי כשהאדם השלם – נושא ההפכים, הולך לתכלית מסויימת ודבק בה בין בירידה ובין בעלייה וכמאמר מוהר”ן , ו שצריך להיות בקי בהליכה והיינו בהלכה, וזה בין בעלייה ובין בירידה, אזי לכל צד שיבחר יגיע למחוז חפצו. כי כשאדם דבק ברצון השם על פי התורה וקבלת שלשלת הדורות, ממילא לא מפחד לרדת לתוך העולם “מלשון היעלם”, כי יודע הוא שהולך בשליחות וברצון השם, ובלבד שישמור על האיזון הנזכר.
ויהי רצון שמשירת הים נזכה כולנו לשיר שיר חדש, שיר שכבר מזמן מתנגן כאן, והוא כפול ומכופל, לכל מי שרוצה לשמוע אותו, והוא נמצא כבר מזמן בתורה הקדושה ומתנגן תמיד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והוא שיר של שלום ואחדות והוא הולך ומתחזק, וכל מי שרוצה לנגן אותו ולשיר אותו מתחבר יחדיו. והוא שומר תמיד על איזון ועל התורה ועל התפילה, ועל דיבוק חברים ועל יושר ומידות, והוא דולק והוא כאן גם כשקשה וגם כשקר, ואפילו בקורונה. זה שיר הגאולה. שומעים?
