המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ” (מח , טז ) “בן פורת יוסף בין פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור”(מט, כב) “וידגו לרוב” – אמר רבי יוסי בן רבי חנינא זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא , דכתיב “וידגו לרוב” , מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם אף זרעא דיוסף אין עין הרע שולטת בהם. “עלי עין” – האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא . שנאמר: “בן פורת יוסף בין פורת עלי עין” אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ( ברכות כ:) .
“עין הרע” קיימת ביהדות . הבורא מנהל את העולם באמצעות שתי מידות עיקריות. האחת היא מידת הדין והארת מידת הרחמים. מידת הדין דורשת דין וחשבון על כל מעשה של האדם, שכר על מעשים טובים ועונש על מעשים רעים.
מידת הרחמים פועלת על מנת שהאדם לא ייענש מיד על מעשיו הרעים. מעשיו נשארים תלויים ועומדים, מתוך תקווה שבינתיים יתחרט ויעשה תשובה. חז”ל מלמדים אותנו שיש מספר דברים שיכולים “לעורר” את מידת הדין.
אחד מהגורמים להפעלת מידת הדין הוא מקרה של “עין הרע”. מידת הדין תתחזק אז ותתגבר על מידת הרחמים, והעונשים התלויים על האדם על העבירות שביצע ולא התחרט עליהם עדיין, יופעלו. בכל מקרה, לא “עין הרע” היא הסיבה לעונש, אלא העבירה עצמה.
חשוב לציין שכל עוד האדם מנהל אורח חיים צנוע, בלי לנקר את עיני האנשים האחרים, אין לו מה לדאוג מ”עין הרע” מאחר ובסופו של דבר ה’ מנהל את העולם ולא “מוסר את המושכות” לאנשים בעלי קנאה. חז”ל מורים כי לאדם אסור לעשות דברים שימשכו את העין.
דוגמא לכך הוא יעקב אבינו, שכאשר שלח את בניו למצרים בתקופת הרעב, ביקש מהם שייכנסו בשערים נפרדים, כי הימצאותם של עשרה גיבורים היא עוצמה רבה שיכולה למשוך עין הרע. הרב אליהו דסלר מסביר שההשגחה העליונה משפיעה על מצבו של האדם בהתאם למעשיו ומעמדו המוסרי.
לרוב כף הדין מוטה כלפי החסד ודנים את האדם לכף זכות. כאשר אדם מקנא באדם אחר, הוא כביכול מערער על החלטת ההשגחה לגבי אדם זה כאומר “מדוע מגיע לו לזכות ביופי , עושר , חכמה וכדומה”, וכך על ידי ביצוע של משפט חוזר עלול האדם הנשפט להיפגע. יוסף הוא סמל האדם שבטוח בדרכו ובאמונתו וכל יופיו וחוכמתו אינם משמשים אותו לגאווה אלא להועיל לסובבים אותו.
תכונה זו הופכת כל אדם שמאמץ אותה לבלתי פגיע מ”עין הרע” (מכתב מאליהו ד) . בכיוון דומה מבאר הרב קוק (“עין איה” על מסכת ברכות נה:) “על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום ל”עין הרע” לפעול לרעה”. הרב קוק אומר שכל כוח גלוי וסמוי שיש לו “גבולות גזרה”, אופי פעולה, קריטריונים שרק כשהם יתקיימו, ישפיע אותו הכוח את השפעתו, כך גם הכוח הזה הנקרא “עין הרע” פועל רק בתנאים מסוימים.
לכל אדם יש מצד אחד אישיות משלו, אופי, כישרונות, נשמה אלוקית ייחודית וממילא תפקיד רוחני מיוחד. אך יחד עם זאת האדם הוא יצור חברתי ועל כן ישנם יחסי גומלין בינו לבין החברה. ולכן כמו שאר ההשפעות החיצוניות הפועלות עליו משום היותו “נפעל” על ידי החברה כך גם “תפעל” עליו ה”עין הרעה” של אחרים עליו.
אך מי שהוא בעל “עמדה” משלו, של הכרת עצמו באמת מתוך אחריות לגלות את תפקידו בעולם, העין הרעה של אחרים לא תפעל עליו.
הרב עובדיה יוסף זצ”ל כתב בהלכה יומית: “ונאים הדברים לפרסמם גם בזמנינו , כי יש אנשים שתחת אשר יראו מאת ה’, הם יראים את הקפידות והחרמות והעין הרע והכישופים, ודורשים אצל מגלי עתידות ויודעי רפואות אליל ושאר ירקות כדת מה לעשות, ובזה הם דוחים את נפשם מהעולם הזה ומהעולם הבא, כי הם משקיעים את כל כוחותיהם הרוחניים בדברי הבל שמכניסים בעולם אלו השוטים שחלקם אף קרואים רבנים ומקובלים, ומראים הדברים כאילו כך היא דרכה של תורה, ובודאי שאין הדבר כן, ויש להרחיק מהם מאוד … וכול המאמין בליבו בדברים אלו , וחושב שהם דברי אמת וחכמה , אינו אלא מן הסכלים והטיפשים , שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יודעם שאינם דברי חכמה אלא דברי תוהו שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”.
לעומתו הר משה פיינשטיין אומר: “בעניין עין הרע ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה ,כי בדברים כאלו הכלל ‘מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה’ … וודאי שהרב”ם והמאירי לא יחלקו על הגמרא בדברים שחוששים לעין הרע, אבל אין להקפיד כל כך. ורק בדבר שלא מצוי לפי דרך הטבע שייך לחוש, ולא לדברים מצויים. (אגרות משה אבן העזר ח”ג סימן כ”ו).
