פרשת יתרו – דבר הרב

בפרשתנו כתוב גבי מתן תורה : “וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן..”.   ופירש רבי עקיבא שרואים את הנשמע ושומעין את הנראה. (רש”י על פי מכילתא עה”פ). ומסביר הרבי יסוד נפלא בדברי רבי עקיבא.  והוא בהקדם. שאינה דומה ראיה לשמיעה בכמה פרטים. והיינו שכשאדם – הוא רואה את כל הפרטים בבת אחת. בעוד ששמיעת עניין דורשת טווח של זמן.   ולדוגמא : בציור רואים את כל הפרטים בבת אחת.   ובניגון יש לשמוע את כל רצועת השמע כדי להשיג את כל פרטי הניגון.   ועוד עניין בזה : שכשאדם רואה דבר מסויים הדבר נתפס אצלו ונחקק חזק יותר מאשר הוא שומע אותו. (שלכן אין העד יכול להיות דיין, כי קשה לו לשמוע טענה שונה ממה שנתפס אצלו מראיית המקרה.  מה שאין כן ששומע, ויכול לשמוע צדדים שונים).

והנה ישנה גם מעלה בשמיעה. שאדם יכול לשמוע ולתפוס בשכלו מושגים שאין הוא יכול לראות. ועד שהם יכולים להיות נעלים לגמרי מראייה גשמית של העולם הזה, ואף של עולמות נעלים יותר.  ועד שהשמיעה הנעלית ביותר היא “שמע ישראל השם אלוקינו השם אה חד”,  והיינו שיש לתפוס היטב בשכל שאף שהמציאות שסביבנו נראית כדבר נפרד ועצמאי, וללא תלות בהשם כביכול, יש להבין היטב כיהודי, שהשם שהוא למעלה מההגבלות והזמן והמקום הוא אלוקינו, והשם האין סופי הזה הוא אחד. והיינו שנמצא בכל מקום ובכל זמן וכפירוש : א- אלוקות. והיינו האור האלוקי.  כפי שהיא ב: ח- שהם 7 רקיעים וארץ.   וב-ד רוחות השמיים.   (ביחד אחד).

וכשיהודי חי באמונה זו, ומחזיק בשכלו את תודעת האחדות האלוקית, ומשיג אותה כפי יכולתו בכל פרט בבריאה, ממילא כל מאורעותיו צבועים בגוון פשוט ואלוקי שחודר מבעד לכל קליפה ומעטפת.     רק שאחר התפילה וההתבוננות הנזכרת יכולים להגיע זמנים שבהם היצר מתגבר על האדם ומשכיח ממנו את הידיעה והשמיעה כי אין עוד מלבדו.   ועלול הוא ליפול לתוך תפיסות העולם (מלשון היעלם).   כאילו שהעולם עשה את עצמו חלילה.  ולשקוע בתוך טומאה כזו או אחרת חלילה,  עד שרואה עולם הפוך לגמרי. וזאת משום החיסרון שבשמיעה, שהרי גם יכול לשמוע אחרת.  ויכול לטעות בדין ח”ו. (היינו ששכח את מה שלמד והשיג).

וזהו הנס שהיה במעמד הר סיני.   שבני ישראל ראו את מה שבדרך כלל אומרים בשמיעה (שמע ישראל). היינו שראו ממש את האחדות והאלוקות שבכל דבר ובכל פרט בראייה ברורה ומוחשית. למעלה מכל רעיון ומעין הגאולה השלימה. וכיוון שראו זאת לא היו צריכים לשמוע את הפרטים שבזה אלא הדבר נתפס בבת אחת, כי ראו את האלוקות שמחיה את הכל בפשטות כה בהירה,   עד שהיה צריך בדיוק ההיפך – להסביר להם שיש בכלל  עולם ומציאות שיש לה רשות להראות את עצמה כדב נפרד ועצמאי – שזהו שומעים את הנראה (מה שבדרך כלל היה נראה).

אלא שלאחר מתן תורה נדרש גם לקבל את התורה. וכדי לקבל צריכים הרי לעשות כלי קיבול.  והיינו שהאדם יעשה בעצמו את הכלים הנכונים בגופו ונפשו ומשפחתו וחלקו בעולם להכיר בכל פרט ופרט של אמונה, ולהחדיר אותו בשכלו עד שיזכר בראייתו בהר סיני, שכיוון שראה את הקולות – בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, הדבר כבר נתפס אצלו, וכל שצריך לעשות, הוא להוציאו מהעלם אל הגילוי, על ידי יגיעת התורה ועבודת השם הראויה.

ואף שהדברים ברורים – להתייגע עדיין צריכים.  וטובים השניים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ויחד כולם הודו והמליכו ואמרו.   כלומר שבחבורה וכנופיא של קדושה אפשר להשיג פי כמה וכמה ממה שמשיגים לבד. וזכינו שיש בקהילתנו אחדות של יהודים מזרמים שונים ומנהגים שונים וממקומות שונים, ואף על פי כן כולנו בני איש אחד וצועקים יחדיו באהבה ובדיבוק חברים – השם אלוקינו השם אחד.
נמשיך בע”ה יחדיו במסירות הנפש על התורה וקיום המצוות וכל אחד ואחד יעשה את שלו כדי להגדיל את מדורת האש וביחד בוודאי נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב .  שבת שלום.