פרשת מטות- חלק ילדים

ב”ה

סיפור 

סיפר הגאון ר’ מאיר שפירא זצ”ל ראש ישיבת חכמי לובלין לתלמידיו, שבהיותו רב בלובלין, ראה בפנקס החברא קדישא סיפור שמצוה לפרסמו, למען ידעו כמה גדול כח התורה. לרבינו המהרש”ל )שהיה רב וראש ישיבה בלובלין לפני 440 שנה( היה תלמיד שהתאלמן מאשתו. חלפו כמה חודשים מפטירתה והאברך עודנו מתהלך אפוף מרה שחורה. קרא לו המהרש”ל ושאלו לפשר הדבר, לאחר שהפציר בו רבות, גילה התלמיד שכאשר שכבה אשתו על ערש דווי, הבטיח לה בתקיעת כף שלא ישא אחרת לעולם. אמר לו המהרש”ל, על פי דין תורה השבועה לא חלה, דהוה ליה נשבע לעבור על המצוה, מותר לך, ועליך להקים בישראל, ולזכות להעמיד דורות. התלמיד עשה כפקודת רבו ונשא אשה. לא עברו ימים מועטים וכל לובלין היתה כמרקחה, האברך נפטר לבית עולמו. משספרו זאת למהרש”ל, ביקש להזמין את אנשי חברה קדישא, וציוה להם לעשות לאברך את טהרתו ולהתנהג בו כרגיל, וכשיהיו מוכנים להניחו בקברו, יודיעו לו. וכך עשו. לקח המהרש”ל פתקא ורשם, שלום לכם פמליא של מעלה, אני פסקתי על פי דין תורה שתלמידי מותר וחייב לשאת אשה, ואני גוזר “בכח התורה” שתחזירו לי תלמידי. חתם שמו, וציוה להניח הקלף ביד המת, להניחו בקבר, ולהשאיר את הקבר פתוח, ושכולם יעזבו את בית העלמין. לא עברה שעה קלה, האברך יצא מקברו בתכריכיו, והתהלך ברחובות כאילו מאומה לא קרה… כשבא המת עם תכריכיו לביתו, נבהלה אשתו וברחה לבית אביה. בבוקר שלח המהרש”ל לתלמיד שילביש בגדיו ויבוא לישיבה, כשהתלמיד בא לישיבה פחדו התלמידים לשבת על יד מת. גזר המהרש”ל “בכח התורה” ששר השכחה ישתלט על לובלין, וישכיח את כל העניין. וכך הוה, לאחר ימים מספר נשכח כל העניין מאנשי לובלין, האברך שב להיות כאחד האדם, וזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

מילתא דבדיחותא :

מה ההבדל בין שלומיאל, ביש מזל, ונודניק?

השלומיאל הוא זה ששופך את המרק.  הביש מזל הוא זה שעליו נשפך המרק.  והנודניק הוא זה ששואל איזה סוג של מרק זה היה…..