ה”כתב סופר” אומר: “ארבעה צריכים להודות וכו'”. בדרך כלל רגילים להודות רק על הנס שנעשה עמהם ועל היחלצותם מן הצרה. אבל האמת צריכים הם להודות לא רק ההצלה אלא גם על היותם בצרה, כי “מאי דיביד רחמנא לטב עביד”. ואם כן, בוודאי, היתה גם הצרה עצמה טובה עבורם: אם משום שבאה כדי לעוררם שישובו מדרכם הרעה, או כדי שתבוא להם טובה על ידה. ואמרו חז”ל: כשם שמברך על הטובה בשמחה כך מברך על הרע. גם דוד המלך אמר: “אודך ה’ כי עניתני ” ודרשו על זה: “אודך כי עיניתני ” וייתכן שעל זה אמר דוד המלך ע”ה ” אברכה את ה’ בכל עת” – אפילו בעת צרה.
והגאון ר”ש קלוגר גם ביאר כך את הפסוק והוסיף שנמצא כאילו הוא אומר: אמת אני מברך את שמך בכל מידות שאתה מודד לי כמו שחייבו חז”ל: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה “ואם כן “תמיד תהילתו בפי”. אבל עדיין קיים הבדל גדול בין הברכה על הטובה לבין הברכה על הרעה, ועל זה מדבר המשך הפסוק: אם “בה’ תתהלל נפשי, ברחמים גמורים אז – “ישמעו ענוים וישמחו “. גם הם ישמחו עם האדם שנושע כי שמחה כזו כולם רוצים, וזהו: “גדלו לה’ אתי ונרוממה שמו יחדיו”. מה שאין כן מי שמברך על הרעה. אף כי הוא מחויב לקבל דין שמים באהבה ובשמחה, אבל אחרים לא ישתתפו בשמחתו בייסורים, אלא להיפך ראוי להם להצטער בצרת אחיהם.
וה”כתב סופר” ממשיך, כיוון שיש להודות על הצרה, צריך להקריב קורבן תודה להביא את התודה לא רק על ההצלה אלא גם על הצרה שקדמה לה. ועל זה נאמר “זובח תודה יכבדנני” – בנו”ן כפולה, להורות שיש שיכבד את ה’ בכפלים כבוד אחר כבוד – על הרע ועל הטוב כי מאי דעביד רחמנא לטב עביד.
על פי זה מתבאר החלק השני של הפסוק: “ושם דרך אראנו בישע אלוקים”. גם המאמין בלב שלם שהצרה באה לטובתו ומודה לה’ ומברכו על הרעה, אינו יודע בדרך כלל מה הטובה שתצמח לו מהצרה שהביא עליו הקדוש ברוך הוא.
אך מכיוון שהוא מתנהג בדרך זו ומודה לה’ על מידה ומידה שהוא מודד לו, מגלה ה’ את עיניו עד שבעיניו יראה ובלבבו יבין איך צמחה טובה אמיתית מן הרעה המדומה. נמצא שהוא מכבד את ה’ על הדבר שלפי ראות עיניו היה רע, הוא סולל לעצמו דרך שיראהו ה’ בידיעתו שהרעה עצמה היא טובה.
וזה שנאמר “וישם דרך” – בזה שיכבדני בכפלים, הוא שם לו לעצמו דרך המוליכה אותו לזה ש”אראנו בישע אלוקים” – שיראה ש”אלוקים” אשר בדרך כלל הוא ביטוי למידת הדין, הוא ישועה ורחמים. ועל דרך שאמרו חז”ל “לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר: ‘ ברוך דיין האמת”. לעולם הבא כולו “הטוב והמטיב” כוונתם לומר שבעולם הבא יראה כל אדם שהכל היה לטובתו. דבר שהוא אינו מבין בעולם הזה.
בילקוט מ”עם לועז” מובא: “מעשה היה בתלמידו של הרמב”ן ז”ל שחלה, ובא הרמב”ן לבקרו, וראה שקיצו קרוב. אמר לו:” שמע נא בני את אשר אצוך, דע שבעולם העליון יש היכל עליון ושמה כסאות למשפט והשכינה ניצבת בעדתם. הא לך קמיע ודע שבקמיע זו יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע עד שתגיע להיכל העליון הזה. ושם תשאל שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל”. את השאלות נתן לו בכתב וביקשו שלאחר שיגיע לשם יבוא אליו בחלום ויגיד לו את התשובות שישמע שם.
התלמיד נפטר לבית עולמו. ויהי היום והרמב”ן היה יושב על יד חלונו ולומד תורה. והנה דמות תלמידו הופיעה לנגד עיניו. אמר לו התלמיד: “ידע רבינו שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפני השערים ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמרת לי. וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי מורי ורבי, נראה לי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת, ששם עלמא דקשוט והכל בצדק ובמשפט”.
