שבת פרשת בחקתי עם הרב מאור
בעמדנו בעיצומו של ל”ג בעומר. יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, הבה נתבונן ונלמד נקודה מעשיו של קדוש עליון זה.
הנה מסופר בגמרא (שבת לג) כי לאחר 12 שנה, כשיצאו לראשונה רבי שמעון ורבי אלעזר בנו היו כל כך דבוקים בהשם ובתורתו עד כי לא יכלו לסבול את המציאות שבה עולם כמנהגו נוהג, והאנשים עסוקים כל כך בחרישה וזריעה עד כי שרפו כל מקום שהיו נותנים בו עיניהם, מיד יצאה בת קול והחזירתם למערה, אומנם לאחר מכן יצאו וכל מה שרבי אלעזר לא יכל שלא להקפיד עליו, רבי שמעון היה מרפאו. ואמר לבנו שדי לעולם אף רק בשניהם, ואז הגמרא ממשיכה שגם דעתו של רבי אלעזר נחה לאחר מכן.
מסיפור זה אנו למדים שככל שאדם גדל בהתקשרותו ודביקותו בתורה ובהשם, הופך הוא להיות קנאי וקפדן כלפי מי שאינו מחובר לנקודת האמת לאמיתה. עד כי יכול הוא “לשבור” ו”לשרוף” כביכול את מעשיו של זה. אומנם דווקא הגבוה באמת (רבי שמעון) שהגיע להכרה כה עמוקה שדי לעולם במה שהוא עושה ובזה הוא מתקן את העולם, יכול להביא רפואה אמיתית לעולם. וממנו למדים גם הצדיקים האחרים אף שנבדלים הם בינתיים.
ולכן אמרו רז”ל (סנהדרין ד משנה ה) “כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם”. כי העולם הוא מלשון “העלם” שמסתיר לאדם על המציאות האלוקית, והעלם הזה נברא עבורו בכדי שיתקן אותו. ולכן ככל שהאדם גבוה ונעלה יותר יכול הוא לתקן מטה מטה יותר. ועד שמצינו שכשיצא רבי שמעון מן המערה, נגש לתקן ולסמן מקומות טומאה כדי שהכהנים ידעו היכן הם יכולים לעבור. והיינו שלא חשש לתקן גם את המקומות הטמאים והנמוכים ביותר, ודווקא בכח תורתו ודבקותו.
והלוואי בזכותו הקדושה נזכה כולנו לאהבת ישראל אמיתית שמתקנת ומיישרת את כל הפגמים. ונזכה לביאת משיח צדקנו תיכף ומייד ממש.
