שפרה בפרשה - פרשת עקב
יש בפרשה פסוק מעלף: “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך” ארבע הוראות הכנה פשוטות ואתם מסודרים בחיים… שפרה עושה סדר בנפש וחוגגת שבוע של ניסים ונפלאות!
אז מה היה לנו פה:
- לירא את ה’
- ללכת בכל דרכיו
- לאהוב אותו
- לעבוד את הקב”ה בכל לבבך ובכל נפשך
ככה בפסוק אחד, יש לנו את כל הוראות ההפעלה לאיך להיות יהודי טוב ולחיות חיים נצחיים.
אז כמה שזה נראה פשוט כולנו יודעים שבפועל זה מסובך וכל הוראה כאן היא עולם ומלואו שיכולה לספק עבודה לכל החיים. אבל בשביל זה ניתנו לנו החוקים והמשפטים, ההוראות וההכוונות, בשביל שנעשה עבודה ולא נחשוב שהקשר בין הקב”ה לעמו מסתכם בקיום ריק מתוכן של המצוות – לא ולא! יש פה הנחיות הנוגעות לתוך הנפש פנימה, למהות של כל יהודי באשר הוא (וכל יהודיה כמובן גם!) ומאפשרות לנו להסתכל איך עבודה לפי הנחיות אלו באמת מאפשרת לחיות חיים אחרים, מלאים בתוכן רוחני ורגשי שאף מאמן אישי לא היה יכול להשיג עבורינו.
ההנחיות המדוברות נוגעות לנו בכל תחום בחיים, הם גם טכניות וגם מופשטות, הן גם נוגעות לתכל’ס וגם נוגעות בנפש וברגש. זה מדהים לראות את זה מתיישם בחיי היום יום. כאשר אנחנו בוחרים הליכה בדרך זו קורים ניסים ואדגים בסיפור מהחיים, כפי שאני אוהבת לעשות:
ימי החופש הגדול עליהם דובר רבות בפוסטים האחרונים מספקים לנו אפשריות רבות מספור לצאת מעצמינו לטוב ולמוטב ולמצוא אותנו עושים דברים שלא היינו בוחרים בהם באופן רגיל. זה מרענן לצאת מעצמך, מהשגרה, מהדפוסים ולפגוש את עצמך יחד עם יקירך במקומות חדשים. אנחנו עשינו זאת השבוע בטיול משפחה וחברים שהביא אותנו לצפון הלא כל כך רחוק. העברנו את השבת אצל חברים ותיקים והמשכנו ביום ראשון לקיבוץ אשר על ראש הגלבוע לביקור משפחתי. לאחר שעות מספר הרגשנו כי מיצנו והחלנו לשים את פעמינו חזרה לכביש המוביל הביתה.
לירא את ה’
האוטו הוביל אותנו בבטחה לעבר כביש 6 הזכור לטוב ושמחים וטובי לבב הדרמנו לנו בכייף. לאחר שעת נסיעה הבטתי בשעון ולמרבה שמחתי ראיתי כי בקצב בו אנחנו נוסעים ולאור המרחק שכבר עברנו יש מצב שאנחנו מגיעים הביתה, משכיבים את העוללים, פורקים קצת תיקים ואני מספיקה בזריזות להגיע בזמן לשיעור השבועי שלי. “איזה יופי” אמרתי את המשפט האלמותי הבא: “יש לנו עוד שעה, נגיע בזמן לשיעור” באותו הרגע בדיוק (!) השמיע הרכב שני גרעפסים בריאים עתירי דלק וחדל מלפעול. זה היה יכול להיות מרגש ואפילו מסקרן אם זה היה קורה באיזה שביל נידח או בחנייה של הבניין אך מאחר וכל האירוע הזה התרחש במסלול השמאלי בכביש 6 הסואן למדי בעודנו נוסעים עם ארבעת אוצרתינו היקרים ביותר וכל מטלטלינו – קל להבין מדוע ההתרגשות חלפה מעלינו ורגש קצת שונה נכנס למערכת. פחד. שקט. מה עושים? בעלי המיומן, קלט שמשהו (דאאא…) לא ממש בסדר ומבלי להניד עפעף החל לשייט את הרכב שנע כרגע רק מכוח האנרציה לעבר מחוזות ימניים יותר.
ללכת בכל דרכיו
באורח פלא הגענו לשוליים. אף קול לא נשמע, לרגע אחד היה ממש שקט ברכב. השקט הזה נשבר לפתע בקולות מחאה סוערים שעלו מהמושבים האחוריים כאשר 4 העוללים קבלו על כך שהדיסק שהנעים את זמנם עד כה דמם. הם עוד לא הפנימו שזה לא הדבר היחיד שדמם ושכנראה יישאר דומם לזמן הקרוב. נסיון נוסף להניע את הרכב לא הניב תוצאות רצויות וכעבור כמה דקות של נסיונות פתטיים שכאלו הבנו שמכאן נצטרך לשנות את תוכניותינו ולחבור לתוכניות שהקב”ה הכין לנו. זה קשה השלב הזה של “ללכת בכל דרכיו” זה דורש המון ביטול וויתור על המציאות האישית שלי ועל התפיסה שלי את היקום. זה דורש אמונה, זה דורש ביטחון, זה דורש דברים שלא תמיד מצויים אצלי ב”שלוף” אבל אם זה מה שנדרש, זה מה שיהיה. עצרנו לתכנן מסלול מחדש.
לאהוב אותו
מה עוד יש ליהודי לעשות כאשר הוא עומד בפני נסיון? אז זהו, שיש לנו תמיד הרבה אפשרויות, הרבה מה להגיד, טענות, מענות, תלונות וקובלנות. אבל בתכל’ס אם מנסים להפנים ולו לרגע קט שכל מה שה’ עושה הכל לטובה, אז גם כאן לא נותר לנו אלא לאהוב את ה’. אבל ממש מכל הלב! עברה עלינו שעה לא פשוטה עם ארבעה ילדים קטנים על כביש 6 בחושך, ללא שמץ של מושג מאין יבוא עזרי, אבל ברגע שהתגברנו על תחושת ה”איך דפקו אותי” ונתנו לקצת הודיה להיכנס למערכת הכל התהפך באורח פלא. זה רק בראש שלנו אתם מבינים…הרי קרה לנו פה נס אחד גדול! רכב מדומם מנוע באמצע כביש 6 ולא קורה מזה שום דבר של היפך הטובה – זה לא נס תגידו לי?!! אשה אחת פולניה בדם לא מתחילה ישר להתלונן ולחפור על איך ולמה ומי עשה לנו את הדבר הזה – זה לא נס גלוי תגידו לי?!! ילדים חסידיים שיושבים על הגדר ושרים מזמור תהילים מכל ליבם זה לא נס בימינו? התחלנו לקלוט כמה ניסים קרו לנו והעזרה התחילה לזרום מכל הכיוונים.
ניידת משטרה עצרה לפתע לידינו וצמד שוטרים מתנדבים נחלצו לעזרה. הם הביאו מים לילדים, קראו למתפעל רכבים של כביש 6, עזרו לנו להבין מה קרה והציעו עזרה בניוד לתחנת דלק קרובה.
החבר’ה בקיבוץ ממנו יצאנו לפני שעתיים שמעו על ההתקעות ומיד שלחו שני רכבים לכיווננו כדי לקחת אותנו הביתה. ככה סתם, כדי לעזור ומבלי לחשוב בכלל שהם יצטרכו לעשות את כל הדרך הלוך וחזור באמצע הלילה!
גרר בא לגרור את הרכב, איש טוב הציע קפה, מוכר אחד נתן מטען, שליחים יקרים שלחו אוכל לילדים, כולם יצאו בלי פגע…ניסים!
לעבוד את הקב”ה בכל לבבך ובכל נפשך
במסעדה שנמצאת בתחנת הדלק ראו שהגיעה ניידת עם אמא וילדים באמצע הלילה ויצא מנהל ויצאה מלצרית והציעו עזרה ואירוח ואוכל ושתיה וגלידה ועוד מלא דברים שלא יכולנו לקחת בגלל ענייני כשרות וכו’ אבל הרצון לעזור, אהבת ישראל היו שם בכל לבבם ובכל נפשם. בכלל “ועמך כולם צדיקים” זה כבר ידוע מזמן! אבל לראות את זה קורה בפועל, את האהבה, את עבודת ה’ מכל הלב, של כל יהודי, בלי שום קשר לשיוכו הדתי, זה הוכחה שאפשר וצריך ונכון להבין שזו הדרך היחידה. להסתכל על עצמנו ועל כל יהודי באשר הוא באהבה ולראות איך הוא עובד את ה’ מכל הלב בכל פועלו ומעשיו.
שנזכה לעבוד כך את ה’, מראש ועד עקב, בכל מעשנו ובכל פועלנו
באהבה גדולה, שבת שלום משפרה
