ארבע אמות של הלכה שיעור 1 הרב נחמנסון
שלום עליכם לכל הצופים היקרים והמהוללים של האתר החשוב והנכבד הללויה
אנחנו נשוחח היום על סיפור שהיה ונלמד באמצעותו גם כמה הלכות שקשורות לשבת.
אדם שהיה צריך לעשות קידוש לליל שבת נגמר לו היין. לא התכונן לפני שבת הגיע פותח את הארון אין יין…
אנחנו יודעים שקידוש אפשר לעשות גם על חלות אך יותר מהודר לעשות על יין. כיוון שהוא גר באיזור כזה של אנשים שעושים קידוש הוא דופק על הדלת של אחד מהחברים שלו ומבקש ממנו יין. עכשיו, אנחנו נלמד שבשבת כאשר רוצים להלוות איזה שהוא מוצר של אוכל אנחנו לא יכולים להשתמש בלשון הלוואה. מדוע? משום שחכמינו זכרונם לברכה קבעו שצריך להימנע מלשון שרומזת בשבת על מקח וממכר. הלוואה זה כאילו שאני לוקח כסף ואחר כך אני אצטרך להחזיר לך אותו אז זה סגנון מסויים שכאילו אני עושה מקח וממכר. אז מה הוא אמר? מה שמותר על פי ההלכה מותר. אני רוצה להשאיל ממך בקבוק יין. אפילו מבחינת הדקדוק העברי, השאלה פירושה שאותו הדבר שאתה משאיל אותו אתה מחזיר ואילו כאן את הבקבוק יין אתה לוקח ומשתמש ואתה מחזיר אחר. לכן לשון הלוואה היא יותר מדוייקת אבל לפי ההלכה צריך להשתמש בלשון השאלה ולא בלשון הלוואה. בקיצור הבנאדם קיבל את היין, עשה איתו קידוש בליל שבת, ביום שבת היו לו אורחים וגם הם עשו קידוש במוצא”ש עשה הבדלה והנה ביום ראשון הוא פוגש את הידיד שהשאיל לו את היין ואומר, כמה אני צריך לשלם לך? אומר לו תשמע, היין הזה היה יין לא פשוט, זה היה יין מצרפת, המחיר שלו שווה 400 ש”ח אז בבקשה…
אז הוא אומר לו “למה לא אמרת לי שהיין שווה 400 ש”ח” עונה לו הידיד, לא יכולתי להגיע לך, כי היה שבת ובשבת לא אפשר לומר סכום של עלות הבקבוק. וכאן אנחנו לומדים הלכה חדשה שאסור בשבת לומר סכום של כסף. אז הוא היה מנוע מלהגיד אז עכשיו או תשלם לי 400 ש”ח או שתקנה בקבוק בשווי כזה ותחזיר לי. טוען השואל, אני התכוונתי להחזיר לך בקבוק ב-40 ש”ח לא ב-400. טוען המלווה מה לעשות? זה עלות הבקבוק. חשוב לציין כי כל אחד מהם מאמין לשני ואין פה אף אחד שמשקר.
זה קיבל את הבקבוק ובאמת לא ידע שהבקבוק כל כך יקר וזה נתן את הבקבוק ומאמינים לו שזה בקבוק ששווה כל כך הרבה. אז מה עושים במקרה כזה? אומרת ההלכה שאף שזה נכון שבשבת אסור להגיד סכום של מעות ולא משתמשים בלשון של הלוואה, אז כאן יש כלל שכאשר האדם היה סבור שמה שאתה נותן לו זה בשווי מסויים, היית צריך לפחות לרמוז לו שזה לא בשווי שהוא רגיל. כלומר, כאשר בא בנאדם ואומר לך אני צריך בקבוק יין, סתם, אז ייתכן שזה אדם שאוהב לשתות יין ככה סתם אחרי הסעודה, אולי הוא אוהב יינות אולי הוא אוהב יינות יקרים אז אולי אפשר היה לחשוב שאתה יכול להעניק לו בקבוק של 400 ש”ח אבל כאשר מדובר באדם שאומר לך אני צריך יין לקידוש זאת אומרת שהוא כבר רומז לך שזה שהוא צריך את היין זה לא בשביל שהוא אוהב לשתות יין אלא בגלל שהוא רוצה יין לקידוש לקיים את המצווה ומכיוון שכל המטרה וכל העניין שלו היה המצווה אז אתה המלווה אתה המשאיל היית צריך לרמוז לו בצורה ברורה דע לך שזה יין לא פשוט דע לך שזה יין ששווה הרבה מאוד כסף אל תגיד סכום של כסף אבל תגיד איזה שהוא רמז שזה דבר יקר ובאמת בהלכה מסופר על אדם אחר שנתן אצל חברו בפיקדון יהלום לשמירה. היהלום היה שווה 20 אלף זהובים האדם שהופקד אצלו היהלום חשב שהוא שווה רק 1000 זהובים. נחלקו הפוסקים האם וכאשר היהלום נגנב האם במקרה הזה אני אגיד שמכיוון שאני לא ידעתי מההתחלה שהוא שווה 25,000 אלא חשבתי שהוא שווה רק אלף אז אני פטור. יש דעות בפוסקים שטוענים כמו דעתו של הש”ך שבמקרה הזה אי אפשר לבוא לאדם בטענות ולהגיד לו אני לא ידעתי שזה שווה 25 אלף ולכן לא לקחתי על עצמי אחריות כזו גדולה. מה פתאום! כיוון שיהלום בעולם זה דבר יקר וכיוון שידעת שזה יהלום היה עליך לשמור אותו כמו ששומרים יהלום מה זה משנה כמה זה שווה? אבל בסיפור שלנו כשאנחנו מדברי על יין, אז יש יין ששווה 40 ש”ח ויש יין ששווה 400 ש”ח האדם לא יכול לדעת לבד וההוכחה הכי חזקה שהוא לא ידע שכל השבת הוא טעם מהבקבוק הזה ושתה ממנו ולא עלה על דעתו שמדובר ביין יקר הוא לא מבין ביין בכלל הוא רצה יין לקידוש ולכן להלכה אנחנו לא יכולים לתבוע מאדם את המחיר היקר במקרה כזה.
אנחנו לומדים מזה איזה שהוא מוסר השכל בכללי להרבה תחומים שבין האדם לחברו. שצריכים להגיד דברים ברורים. אתה לא יכול לצפות ולהאמין שהבנאדם יבין לבד מכיוון שאתה נתת לו דבר יקר אז הוא יצטרך להחזיר לך דבר יקר. מכיוון שלמעשה האדם לא ידע אנחנו לא חייבנו אותו לשלם מן הדין יותר מ-40 ש”ח ואם הוא רוצה לשלם לפנים משורת הדין לשלם את ה-400 ש”ח אז בכבוד כמו שאומרים, זכותו. אבל אנחנו לא יכולים לחייב את האדם מלכתחילה לעשות את זה. ועוד פעם, אני מדגיש את הנקודה הזאת שבני אדם מדברים בינהם שינסחו את הדברים בצורה ברורה וגם כששבת קודש אומרת לנו שאסור לך לדבר על ממון אסור לך לדבר על סכומים של כסף עם כל זה אתה צריך להשתדל שלשני לא תהיה הונאה או טעות בהבנה במה שהוא הבין. וכאן אני חייב להדגיש כלל נוסף. כשאנחנו מדברים על טעות בהבנה, ההונאה, הונאת דברים וכו’ אנחנו הולכים אחרי רוב בני האדם. למשל, לאחרונה הייתי שותף בדין תורה שבדין תורה היה מדובר על אדם שהיה לו הכניס את הילדה שלו למעון לגן והיה אפילו חוזה שעל החוזה הזה הוא חתם בצורה ברורה מה הוא התחייב ומה הוא לא התחייב ובחוזה היה כתוב שביום שהגננת מי שאחראי ומפעילה את המעון לא תהיה אז היא תצטרך להביא מחליפה מנוסה במקומה. והיה היום היא הייתה צריכה לצאת לאיזה בדיקה בבוקר בין השעה 7:30 לבין השעה 8:30 בבוקר ובמשך השעה הזו היא השאירה במעון את בעלה, בעלה אדם נכבד ויקר וחשוב וגם אחראי אבל אי אפשר להגיד עליו שהוא מטפל מנוסה אין לו את הנסיון הוא לא התמחה ולא למד את מה שצריך בתחום הזה. אבל הוא שמר לשביעות רצון באותה שעה. עברו ימים ואחד מן ההורים שהיה לו ילד במעון הזה לא היה מרוצה מסיבות אחרות והחליט שהוא מוציא את הילד מהמעון בהרבה מעונות יש כלל שמי שמוציא מהמעון צריך לשלם סכום של חודש נוסף. הוא טען שאמנם חתמתי על החוזה שאני אשלם סכום נוסף אבל מכיוון שהייתה פה הפרת חוזה מצד מנהלת המעון שהיא אמרה שביום שהיא לא תהיה אז היא תצמא מטפלת מנוסה שתהיה במקומה והיא לא עשתה זאת ועשתה הפרת חוזה אז גם אני יכול להפר את החוזה ולא לשלם על חודש נוסף. אז כאן מה שבית הדין פסק שיש פה דבר שהוא לא בדיוק הגון. בחוזה היה כתוב שביום שהיא לא תהיה היא תביא מטפלת מנוסה לא היה כתוב שבשעה שהיא לא תהיה היא תביא מטפלת מנוסה. יש הבדל בין יום לבין שעה. כל אדם צריך לפעמים להכניס לבית הכבוד לביד הכסא צריך להוריד את הפח למטה האם אני צריך לומר גם על מצבים כאלו שגם אז היא צריכה להביא מטפלת מנוסה? שבאותם רגעים לא יהיה מישהו אחר מישהו שלא מנוסה בטיפול? זה כבר נקרא משהו מוזר מי שטוען דבר כזה הוא טוען דבר מוזר ולכן אם יש הורים שחושבים שהם לא רוצים שילד שלהם לא יהיה אפילו שעה אחת בליווי של מישהו שלא מנוסה הם היו צריכים להגיד את זה בצורה ברורה. אני לא יכול להגיד שבגלל סיבה כזו זה נקרא הפרת חוזה, הפרת חוזה זה לפי הסבירות של רוב בני האדם. וגם לפי החוק להבדיל כשיש חוזה אז לא כל סעיף בחוזה נחשב כהפרת חוזה. רק דבר שהוא סביר אצל רוב בני האדם זה נקרא הפרת חוזה.
אני חוזר לסיפור לשנו, האדם נותן בקבוק יין או מוסר איזה דבר תדבר ברור תגיד את הדברים בצורה ישרה וברורה ואז זה יחסוך המון המון עוגמת נפש והמון דיונים מיותרים ואנחנו מתפללים להקב”ה שעושה שלום במרומיו ויעשה שלום עלינו אבל כמו כל דבר בחסידות אתה צריך לעשות כלי שיוכל לשרות השלום. בתוך מה שאתה עושה. במה שורה השלום? כאשר אנחנו מדברים בצורה ברורה, חותמים חוזים בצורה ברורה, מסכמים דברים בצורה ברורה, יורדים לפרטים וחושבים על כל הזוויות, אז בהחלט יכול לשרות אור ה’ בתוך המעשים שלנו.
שיהיה לכולנו בשורות טובות ישועות ונחמו
