פרשתנו מקדישה כתשעים פסוקים לתיאור מפורט של חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים. בסוף הפרשה ישנו סיכום הפותח במילים: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל… בסוף הסיכום נאמר ביטוי דומה: …זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. הביטוי השונה מצריך בירור: האם קרבנות הנשיאים הובאו אחרי משיחת המשכן, או ביום משיחת המשכן? רש”י משיב על כך ומסביר שהקרבנות ניתנו ביום בו נמשח המשכן, אבל הפסוק מדגיש גם ‘אחרי המשך אותו’ כדי להבהיר שקודם משחו את המשכן בשמן הקודש, ורק אחרי כן הביאו את קרבנות הנשיאים.
האדמו”ר מגור ה’אמרי אמת’, מציע הסבר נוסף: ברור שקרבנות הנשיאים הובאו לאורך 12 ימים שהרי הקב”ה ציווה בתחילת הפרק: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. אם כך מה המשמעות של ‘ביום המשח אותו’? שבכל יום שבו הקריבו את הקרבנות, היה כמו יום משיחת המזבח. התורה מלמדת אותנו מסר חינוכי חשוב מאין כמותו: גם כשמקיימים מצווה פעם אחר פעם – צריך לעשות מאמץ לחוש כאילו זו הפעם הראשונה. כל יום שבו מקריבים קרבן – נתייחס אליו כאילו זה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. קל לומר זאת במילים, אך זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. כך מסביר הרבי מקוצק את המסופר על אהרן הכהן, בתחילת הפרשה הבאה. מיד אחרי קרבנות הנשיאים, מופיעה פרשת הדלקת המנורה על ידי אהרן הכהן. לאחר שה’ מצווה את אהרן להדליק את המנורה, נאמר: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה. ומוסיף על כך רש”י, בעקבות חז”ל ‘להגיד שבחו של אהרן שלא שינה’. הדבר נראה תמוה, וכי יעלה על הדעת שה’ יצווה את אהרן והוא יחליט לשנות ולעשות אחרת? וכי זה השבח של אהרן – שהוא עשה מה שהצטווה? אלא, מסביר הרבי מקוצק, אהרן הדליק את המנורה במשך כ38 שנה. אלפי הדלקות של המנורה.
ברור שבפעם הראשונה זה מרגש מאוד, גם בשניה… אבל אחרי שעושים את אותה פעולה שוב ושוב, יום אחרי יום, טבעי שיש ירידה בהתרגשות ובשמחה. שבחו של אהרן היה שהוא לא שינה – הוא התלהב ושמח בפעם האלף כמו בפעם הראשונה. זה באמת שבח גדול. המסר הזה חשוב לכולנו. אנו שמחים לעבוד את ה’ ולקיים מצוותיו. אבל הזמן וההרגל עושים את שלהם. עלינו לעשות מאמץ ולשמוח ולהתלהב בקיום כל מצווה – כמו ביום הראשון, לחוש גם אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ כמו בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ… בליל שבועות מקובל ללמוד הרבה מעבר לרגיל, ורבים נוהגים ללמוד כל הלילה. מהי המשמעות של לילה זה? הרי לא נוכל להתמיד בזאת בכל לילה, אז למה בליל שבועות אנו עושים זאת? השאיפה שלנו היא באמת ללמוד בשמחה ובהתלהבות את המתנה העצומה שקיבלנו מבורא עולם, את התורה הקדושה – בכל יום ויום. אנו עושים מאמץ מיוחד ביום מתן תורה, כדי להראות את השאיפה הגדולה שלנו לשמוח בתורה כמו ביום נתינתה בהר סיני. נשתדל בכל מאודנו לקיים את מה שאנו אומרים בכל יום בתפילת ערבית: “על כן ה’ אלקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך, ונשמח בדברי [תלמוד] תורתך ובמצוותיך לעולם ועד”.
