“ויאמר יתרו ברוך ה’ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים ” (יח ,י )
המקור לחיוב בברכת הנסים הוא המשנה במסכת ברכות פרק ט משנה א) “הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה”. הגמרא במסכת ברכות (דף נ”ד ע”א ) מביאה ראיה לברכה זו ממעשה יתרו המתואר בפרשתנו. שכאשר שמע יתרו מפי משה על הנסים הגדולים שנעשו לעם ישראל במצרים ובים סוף בירך ואמר: “ברוך ה’ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים “. מכאן מביאה הגמרא ראיה לכך שעל כל אדם לברך על נסים שהוא רואה בדומה ליתרו.
ופסק הרב עובדיה יוסף בעניין זה (חזון עובדיה ברכות עמוד שלח) : מי שנעשה לו נס היוצא ממנהג העולם, כגון שנפלה עליו תקרה או אבן גדולה , שבדרך הטבע עלול הוא למות , או שנפל תחת גלגלי מכונית, וניצול ממות, בכל עת שיגיע למקום ההוא יברך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה”. וכל יוצאי ירכיו, כלומר בניו ובנותיו נכדיו ונכדותיו, כאשר יגיעו למקום זה, יברכו “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שעשה נס לאבינו במקום הזה”. אבל על נס שהוא ממנהג העולם, כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה, או שיירו עליו יריות ולא פגעו בו אינו מברך “שעשה לי נס”. וברכה זו אפשר לברך רק פעם אחת בשלושים יום.
דעת רוב הראשונים שברכה זו נאמרת בשם ומלכות (כלומר עם הזכרת שם ה’ והביטוי “מלך העולם”) והנוסח המובא במשנה הוא נוסח מקוצר. אולם מיעוט מבין הראשונים סובר כי ברכה זו נאמרת בלא שם ומלכות . בעל השולחן ערוך הכריע כשיטת רוב הראשונים ופסק שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות בדומה לשאר הברכות. למעשה נפסק, שהואיל וספק ברכות להקל, רק כאשר ההצלה היתה שלא כדרך העולם, יברך בשם ומלכות. ובשאר המקרים שניצל מסכנת מיתה מוחשית, יאמר: “ברוך שעשה לי נס במקום הזה” ללא שם ומלכות (שו”ע או”ח ריח, ט) .
המהרש”א ובן יהוידע שואלים, הרי אין בברכתו של יתרו “שם ומלכות” שהרי יתרו לא אמר : “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שהציל אתכם… ” ? ויש לנו כלל בהלכה כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ותירצו כעין מה שנאמר בתפילה, שאנו לא אומרים בתפילת שמונה עשרה בברכת אבות “שם ומלכות” – “אלוקינו מלך העולם” כיוון כשאנו אומרים “אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב” הרי זה כמו שאמרנו “מלך העולם”. התוספות מתרצים, כיוון שהם פרסמו את שמו של ה’ בעולם, כך גם כאן מעשהו של יתרו גרם לפרסם את שם ה’ בעולם, ואינו צריך “שם ומלכות”. ועוד תירצו שאין לומדים מיתרו את כל ההלכות אלא רק שצריך לברך ולהודות ואחר כך חכמינו תיקנו לנו “מטבע של ברכות”. ועוד מאחר ואמר יתרו “עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלוהים זה נקרא שם ומלכות.
עוד כתבו האחרונים, שמי שנעשה לו נס וניצל מסכנה, ראוי שיתרום צדקה לתלמוד תורה וישיבות כפי השגת ידו, ויאמר: “הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש”. וראוי לומר פרשת קרבן תודה. וכן טוב להתנדב באיזה דבר לטובת הציבור. ובכל שנה יזכור את יום הנס, וירבה בתורה ותפילה והודאה לה’ (משנה ברורה ריח, לב).
