[ד] בסוד הטעמים.

העמיקו חכמי תורת הח”ן, וכך נזכה ונראה בדברי רבינו האר”י הקדוש שכתב בחיבורו עץ חיים בסוד הקשר שבין ‘ספירת כתר’ וה’טעמים’ שבתורה (שער ח’ פרק א): “…כי נודע שהטעמים הם כתר והנקודות הם חכמה..”.
ולכל הבא בסוד הענין, הנה דברי מרן הרב הראי”ה קוק זצ”ל בחיבורו “ריש מלין – רשמי מחשבות למדרש האותיות התגין הנקודות והטעמים”, בפתח פרק הטעמים: “טעמים – נכנסים אנו כאן לעולם שכולו אור, כולו טוב, כולו נעים, מלא עונג, מלא עדני עדנים. האורה והחדווה, השעשוע והריווי הצחצחי מתגברים בעל עזיזותם, ביפי שירם ומשוש זמרתם. זמרת קדש אנו שומעים, ממעל לכל עולמי עד..”. [בהערה – נאה לי להזכיר כאן, כי זכיתי לשמוע מפי קדשו של מורי הרב חיים יעקב לוין זצ”ל בן רבי אריה לוין זצ”ל, כי הוא כתב גם כן ספר בשם “ריש מלין” על פנימיותם של אותיות הקדש, ואני תפילה כי נזכה לאורו].

ובגילוי אורות הטעמים עוד למדנו בספר נפש החיים, לגאון ישראל הגר”ח מוולוז’ין (בשער ב, פרק טז), כי הטעמים הם יסוד בעבודה הרוחנית של האדם, וראוי לעובד ה’ ללמדם. וזו לשון קדשו: “כי ידוע שנפש האדם בכללה. היא כלולה משלוש בחינות פרטים והם (נר”ן) נ’פש, ר’וח ונ’שמה. שהם עצמם השלש בחינות [של] מעשה דבור ומחשבה, שזה כל האדם. וגם בכל תיבה יש שלש בחינות [של] מעשה דבור מחשבה, נר”ן, והם אותיות ונקודות וטעמים שבה.. האותיות – הם בחינת מעשה, כי מציאת אותיות גרידא בלא נקודות אי אפשר שיהיו אלא בבחינת מעשה היינו מעשה הכתיבה, כמו שהם כתובים בס”ת בלא נקודות. כי בדבור אי אפשר להוציאם מהפה אם לא ע”י צירוף הנקודות אליהם. לכן האותיות לבד בלא נקודות נקראים בחי’ נפש, (היינו עם התגין כמ”ש בהג”ה) שהוא בחי’ מעשה כידוע. והנקודות – הם בחי’ רוח שלהם. כנ”ל שהנקודות באים עם האותית ע”י הדבור של האדם שהוא בחינת רוח. וכמו שעיקר חיות האדם ע”י בחית הרוח שבו. שבצאת ממנו הרוח הוא מת אף שחלק מנפשו נשאר בו עדיין כידוע, כן עיקר חיות תנועות האותיות הם הנקודות, שבלתם אי אפשר להוציא האותיות מהפה.. והטעמים של התיבות – הם בחינת המחשבה וכוונת הלב, שהוא בחינת הנשמה כידוע. כי הם תנועות והנהגת הנקודות והאותיות ונטייתם לאיזה צד שהוא דבר התלוי במחשבה בשכל.. ולכן נקראים טעמים. כמו שהטעם והפירוש של כל עניין.. ולכן העובד האמיתי בכוונה רצויה, יכוין לשפוך ולדבק יחד בתפלתו כל השלש בחינות נפש רוח נשמה אשר נפשו כלולה בהם. שבעת שמוציא מפיו כל תיבה מהתפלה שיש בה כל השלש בחינות נר”ן באותיותיה ונקודותיה וטעמיה, יתעצם באור לבו בעוצם התשוקה לקשר ולדבק על ידה ממטה למעלה בסדר המדרגות נפשו ברוחו ורוחו בנשמתו ויתעלו כולם לשרש [להשריש] אותה התיבה בעולמות העליונים”.

גדולים ורמים דברי מהר”ח זצ”ל, וגם בהתרשמות הקורא נוכל לעמוד על עולמם הרוחני של טעמי המקרא. שאמנם הם גלויים לעין הקורא בסמלים מכוונים באותיותיה של תורה, אולם באמת ועוד יותר הם מצטרפים בהרמוניה הרוחנית הנאדרה בקודש בהשמעת הנגינה, ואותיות הקודש מקבלות את חיותן ועולות ומאירות בעולם כולו.