הקב”ה מבשר למשה רבנו כי העם למטה סר מדרכו. אומר הקב”ה למשה “לך רד כי שחת עמך” (שמות לב,ז) משה רבנו יורד מן ההר ובידו שני לוחות העדות; מוצא את העם כשהוא פרוע, מורד בהקדוש ברוך הוא ומחולל סביב עגל הזהב,
עומד בשער המחנה וקורא: “מי לה’ אלי, ויֵאספו אליו כל בני לוי: ויאמר להם כה אמר ה’ אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו, עברו וָשובו משער לָשער במחנה והִרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו. ויעשו בני לוי כדבר משה, ויִפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש” (שמות לב, כה-כז).
אכן, מצב חמור שסופו טרגי. העם היוצא ממצרים, בימים של גאולה, בשיא של קרבה לקדוש ברוך הוא – בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות – מידרדר לשפל המחייב את משה להחליט על מלחמת אחים. בני שבטו, לוי, מצטרפים אליו, ושלושת אלפי איש נהרגים, ככל הנראה בלא משפט.
המשמעות, שאין גוזרין גזֵרה לגזֵרה, היינו גדר על דברים שהם מדרבנן, מחשש להידרדרות לעבֵרה על איסור תורה, בחינת “ושמרתם את משמרתי” (ויקרא יח, ל) עשו משמרת, כלומר גזרה, לתורתי ולא משמרת למשמרת, שלא יעשו גזרה לגזרה” רש”י, מפרש במסכת ביצה ב ע”ב, “אלא שיש חריגים לכלל זה, כגון דבר מצוי ורגיל, שניתן להוסיף בו סייגים כדי להימנע מן המדרון החלקלק, וכן בכל מקום שיש סכנת פשיעה.
אכן, הגזֵרה והגזֵרה לגזֵרה ידועות הן בחיי המעשה ובמשפט המודרני בפעולות הבאות למנוע את סכנת המדרון החלקלק: שמה שנראה לנותן הוראה או הסכמה כדבר ראוי עלול לשמש לבעלי כוונות לא טהורות, ולעתים אף לתמימים, פתח שראשיתו קופו של מחט וסופו פתחו של אולם, למעשים שאינם ראויים וגם לעבֵרות. וראוי שתהא מוטלת לפתחם של מקבלי ההחלטות בימינו השאלה: איזו היא דרך שיבור לו האדם כדי שלא יידרדר במדרון זה.
השבוע התפרסם כי 37 מתוך 40 טייסי מילואים בטייסת ‘הפטישים’ (69) של חיל האוויר, הודיעו מוקדם יותר היום כי לא יתייצבו לאימון השבוע, בשל התנגדותם לרפורמה המשפטי.
הטייסים הללו הם חלק מהטייסת שמפעילה מטוסי קרב מסוג F15i (“רעם”) המשמשים לתקיפות אסטרטגיות ביעדים רחוקים ובהפצצות איכות כמו הפצצת הכור בסוריה, מבצע ‘בית הקלפים’ להפצצת מספר יעדים איראנים בסוריה, ואפילו הפצצות של שדה תעופה בגבול עיראק איראן.
המחאה של הטייסים מכוונת כלפי האימון הקרוב, אך הם הודיעו כי במקרה של טיסות מבצעיות הם ישתתפו כרגיל. גורמים בצה”ל אומרים כי הטייסים חצו קו אדום. “מותר למילואימניקים להפגין אבל חובה להמשיך להתייצב לאימונים כמו למבצעים בטח בצוות אוויר בטייסת החשובה בצה״ל. הם יודעים שהדחתם תביא לפירוק הטייסת ולכן התאגדו”.
ניסיון החיים מורה שפרצות עלולות להתרחב ושבעלי האחריות צריכים לעמוד בפרץ. אכן, בנסיבות נדירות ביותר בחיי האומה ובחיי היחיד חובה לפעול באורח חריג כדי לתקן קלקלה שהיא גדולה מן החריגה, אבל הכרת טבע האנוש מזהירה אותנו בכל לשון של אזהרה ומדליקה כל נורה אפשרית שלא להגיע למצבים אלה. הוראה מעין “והִרגו איש את אחיו” תיתכן רק בנסיבות טראומטיות שאין כמותן.
לסיום נביא את דבריו של שופט חיים כהן, השאובים המשנה ברורה לבעל ספר חפץ חיים “ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק”. אכן, לחימתנו אינה כלחימת אויבינו, ועלינו לשמור שהיא תמשיך להיות כן.
איחולי בריאות איתנה ושבת שלום
